<h1>הגהות שארית ציון</h1>
מנחם מאנדל קרנגל
<h2>סעיף א</h2>
(א) סי' מ"ב <b>אוצר הכבוד</b>, שם בהג"ה מ"ץ כ' שהוא לרבינו טודרוס הלוי השני בן אחיו של הרמ"ה וכמו שהחליט הג' המחבר ז"ל בח"א מערכת ט' סי' ח' עי"ש. וכתבתי שם ראיה לזה ממ"ש סוף פ"ק דראש השנה עי"ש. וידידי ש"ב הבחור כהלכה כמר א"צ הירשפרונג נ"י השיבני על זה ממש"ש עוד בפרק קמא שהי' בן עשר כשמת עליו דודו וברך אותו בברכה המשולשת וסיים ע"ז והוא שעמדה עלי בבחרותי וגם עד זקנה ושיבה עכ"ל, ואם כן אחרי דבן אחי הרמ"ה נפטר בשנת מ"ג כמ"ש בשה"ג ח"א ט' ח' ט"ל שנה אחרי דודו הרמ"ה ז"ל, ואם כן כל ימיו לא היו רק מ"ט שנה, והיכן אריכת ימיו של זה. וגם עד זקנה ושיבה שכתב. ולדעתי לק"מ וי"ל דמ"ש גם עד זקנה ושיבה הוא על דרך תפלה ור"ל כמו שעמד לי בבחרותי כן יעמוד לי הלאה גם עד זקנה ושיבה.
<h2>סעיף ב</h2>
(ב) סי' פ"ב <b>אורים ותומים</b>, ותמיד שם עיונו מגמתו ומטרתו להציל את הגאון הש"ך מפי אריות ולישב כל הקושיות עליו מגדולי האחרונים ובפרט בסי' כ"ה אזר מתניו לערוך מלחמה וקרב נגד הגאון רח"י תאומים עי"ש, והדברים שהניח הגאון בעל או"ת בצ"ע קם אחריו נכדו הגמ' דוד כ"ץ מו"ץ דק"ק פאמארן ומישב השגותיו בספרו אהבת דוד ויהונתן (לבוב תקס"א) ושם עקוב למישור וכמו כן הגאונים בעל קצות החשן ונתיבות ודברי משפט עי"ש.
<h2>סעיף ג</h2>
(ג) סי' י' <b>ביאורי סמ"ג</b>, רבינו אייזק שטיין וכו' נדפס עם הסמ"ג בוויניציא ש"ז ונפטר בריגנשפורג א' דר"ה שנת רנ"ו.
<h2>סעיף ד</h2>
(ד) סי' ל"ז <b>בינה לעתים</b>, נדפס פעם ראשון בוויניציא ת"ח ואח"ז כ"פ אבל נשמט מדפוסי האחרונים מאמר שלם בדרוש כ"ו ליום א' של פסח וכזה קרה גם לספרו גידולי תרומה ועמש"ש.
<h2>סעיף ה</h2>
(ה) סי' מ"ה <b>בית הבחירה</b>, וספר הזה לא זכה לשם שקרא לו המחבר ונקרא רק בשם ספר המאירי וכמקרה הזה קרה גם לספר משנה תורה וכן לספר שני לוחות הברית ועיין מה שכתבנו שם בשארית ציון.
<h2>סעיף ו</h2>
(ו) סי' צ"ה, <b>בני יצחק</b>, דפוס קושטא תקי"ח וגם קונטרס בענין קטן.
<h2>סעיף ז</h2>
(ז) סי' צ"ח, <b>בנימן זאב</b>, דו"ו רצ"ט שו"ת ועי' יש"ש ב"ק פ"ח סע"ה שפך קצת חמתו עליו וסיים שאין לסמוך עליו עי"ש.
<h2>סעיף ח</h2>
(ח) סי' ק"ב, <b>בנין שלמה</b>, ראבד"ק פפד"מ בזמן הגאון בעל נו"ב ושמעתי מכאדמו"ר הגאון מהרש"ם זצ"ל ששמע מאביו הגאון בעשו"ת חתם סופר כשהיה בפראג אצל הגאון בעל נו"ב עם רבו הגאון ר"נ אדלר שצ"ל והיה אז הגאון נו"ב שר המסכים על אודות הגט מקליווא ועמד לימין הגאון בעל אור ישראל (ליפשיץ) ואמנם הגאון בעל בנין שלמה לחם בכל עוז נגדם, וגלל כן כשיצא הספר נו"ב לאור אסרו הגאון בעל בנין שלמה ובד"צ שלו מלעיין בו, ועל זה אמר הגאון בעל נו"ב ואנכי איני כן ואדרבה, אצוה בתורת אזהרה שכל איש ואיש אשר עיני שכל לו לעיין בספר בנין שלמה לראות ולתור את ערות האר"ש השמנה הוא אם רזה, ולבא בתוך הבנין שלמה לראות בדקי הבית.
<h2>סעיף ט</h2>
(ט) סי' ק"ו, <b>ברית אברהם</b>, והיה מתלמידי הרמ"א ז"ל ונפטר שנת שס"ט.
<h2>סעיף י</h2>
(י) סי' קי"ג, <b>ברית מנוחה</b>, ומ"ש בראש הספר שעל הלשון ההוא בנה בנינו בספר מטפחת ספרים וכו' ואמנם בעל מטפחת ספרים תפסו רק על הנסחאות שלו שנמצא בהקדמת ספר ברית מנוחה מאמר מזוהר מה שלא נמצא בזוהר שלנו ומ"ש הגאון המחבר כאן עוד לא יספיק אחרי דגם בפנים הספר נמצא כמה מאמרים כזה ובפרט דסגנון הלשון ממש כלשון המחבר הוא ודומה לו בענין המאורות וכמתרגם בלשון ארמי, ובעל זוהר חי בהקדמתו כ' דספר הזוהר אשר לא נתגלה אז בימי הראב"ד ורק על ידי גלוי המגיד נאמרים המה לו בענין אחר עי"ש ומתוך ספר ברית מנוחה נראה שחי' גם ספר הגבורה עי"ש.
<h2>סעיף יא</h2>
(יא) סי' קי"ח, <b>ברכת אברהם</b>, דו"ו שי"ב וראה נא מ"ש עליו הגאון ב"י בהסכמתו וזה לשונו הזהב: ראיתי אחד קדוש מדבר, וחילים יגבר, דן דין ענ"י (על נטילת ידים) פסקים מזוקקים שבעתים, בפלפול עצום בוער כאש עד לב השמים ע"ש, ומצוה רבה להביאו שנית לבית הדפוס.
<h2>סעיף יב</h2>
(יב) סי' קכ"ז, <b>בשמים ראש</b> נדפס בברלין בשנת תקנ"ג בהסכמת הג' בעל נו"ב ואח"ז נדפס בבפד"א ספר זאב יטרף להג"מ זאב וואלף בר"ש זלמן כולל השגות וטענות על ספר בשמים ראש מראש ועד סוף, עד שאף אביו מוהרצ"ה אבד"ק ברלין וחמיו הג"מ יצחק יוסף תאומים ז"ל לא יוכלו להצילו, מול הקמים למולו וכבר הארכתי בזה במק"א.
<h2>סעיף יג</h2>
(יג) סי' ט"ו <b>גדולי תרומה</b>, וע"ס נדיב לב חו"מ ח"ב סי' נ"ה ע"ש.
<h2>סעיף יד</h2>
(יד) סי' למ"ד <b>גלגולי נשמות</b> נדפס שנת תס"א וכו' ועוד קודם לו פראג תמ"ח וכעת נדפס מחדש בלובלין תרס"ח עם הג"ה לחכם אחד בשם מראה עין.
<h2>סעיף טו</h2>
(טו) בקו"א <b>גמרא</b> איתא בשם האר"י ז"ל <b>גמרא</b> ר"ת גבריאל מיכאל רפאל אוריאל על שם דלימוד גמרא מסוגל לכל אלו הדברים שהמה ממונים עליהם, והמה ד' מחנות שכינה החונים לרגליהם, יהודה כנגד גבריאל כי <b>גבר</b> באחיו דמות אריה במזרח, אפרים כנגד רפאל דמות שור למערב, ראובן כנגד מיכאל דמות אדם לדרום, דן כנגד אוריאל דמות נשר בצפון. ועיין בחיי פר' במדבר ע"ש. והענין נפלא כי הנשיא העומד לצד דרום שלומיאל שמו וחותמו בשם אל, עכ"ל. ואף על פי דהיא נשיא של שמעון מכל מקום עיקר צד דרומי מיוחד אליו שהיה באמצע ולא בצד דרומית מזרחית או מערבית. ומכ"ש לפמ"ש המפורשים שהי' עומדים בצורת סגו"ל. וכן יפורש בדגל אפרים, גמליאל ובדן פגעיאל, ובמזרח נתנאל ע"ש. וכזה תמצא גם בשמות של ד' נשיאי הלוי שחותמם בשם א"ל -- אליסף בן לאל, אליצפן בן עיזיאל, אלעזר בן אהרן הכהן וצוריאל בן אביחיל, וצע"ק על אשר לא העלה רמז זה גם כן.
<h2>סעיף טז</h2>
(טז) <b>הגהות מור"ם</b>, ועיין מ"ש ביש"ש חולין ססכ"ט וזה לשונו: <br>
הדברים האלה הוגד לי שמוהר"ם בספר תו"ח השיג עלי שכ' ע"ד מהרא"י בשערים בשם מהר"י טרושין וכו' ואע"פ שפשוט הוא כתבתי להוציא מלבו של חכם אחד שהותר בלא נמלח כלל, עכ"ל מהר"ם מקראקא. ואמרתי אם בן חכמים וגדולים אני מ"מ אין אני חכם לא בעיני ולא בעיניו, ובודאי על חכם מאן דהוא כונתו להשיג. והנה אמרו לי תלמידיו להדיא שעלי היתה כונתו, ונתגלגל הדבר בראיית פנים, והודה לי. ושאלתיו איך עלה על דעתך להשיג עלי ולא עיינת בהג"ה או"ה שלי ולא ראית בספרי הגדול פ"ק דחולין, ולא ידעת שורש הדברים שגם אני אסרתי המוליתא דבצים בלא נמלח וכו'. והשיב אמת שכך שמעתי, וגם אתה אסרת בלא נמלח אבל מה לך בכך, והלא לא הזכרתי את שמך בהדיא, וגבא טורא בינינו והלך לו לדרכו ונתבקש לישיבה של מעלה, עי"ש.
ולפי מ"ש שם בהג"ה מ"ץ סי' ז' בשם הרמ"א בשו"ת סל"ה וקל"א דכל דבריו בהג"ה ש"ע לקוחים המה מספר דרכי משה עי"ש, אם כן מ"ש בספר אוצר הספרים אות שי"ן סי' תש"א דש"ע הראשון נדפס שנת של"ח טעות הוא בידו אחרי דהרמ"א נפטר שנת של"ב, וצ"ע לומר דש"ע עם הג"ה הרמ"א הי' בכתובים באותן הימים.
וגם לפי מ"ש שם דמראה מקומות של הג"ה מוד"ם המה מהמביא לבית הדפוס שם שנת שס"ז וכו' עי"ש, לא צריך לכל האריכות של בעל שדי חמד כללי הפוסקים ח"ו סי"ד אות ד', וכן בחי"א סי' ב' אות ל"ד בענין שופר עי"ש.
<h2>סעיף יז</h2>
(יז) סי' ל"ג <b>הגהות סביב שו"ב</b> וכו' מהר"ץ מקראקא. גם ספרו על דיני ניקור עודנו בכתובים, וכאן נמצא וכאן היה, וראיתיו פ"א אצל המנקרים דפ"קראקא. ובין הגדולים הנזכרים שם נזכר גם הג"מ שלמה קאליהארי הספרדי שהיה אז מגדולי העיר וחכמיה, וגם רופא מומחה לרבים, ונפטר פ"ק (ש"ק ט"ז כסליו שנ"ז) אבי הג"מ ישראל שמואל קאליהארי בהמ"ס ישמח ישראל ונפטר גם כן פ"ק (י"ג שבט ת"ך).
ועוד נמצא הג"ה סביב שו"ב למהריו"ו מח"א שהיה גם כן באותו זמן והוא הרב מוהר"ם ברוינשוויק (ינ"ב ש' ש"ע פ"ק). ועל דיני שחיטות שני ביאורים לו -- ביאור הקצר בשם <b>תקון הזבח</b>, וביאור ארוך בשם <b>זבחי צדק</b>. ועוד בה שלישיה והוא השגות על הג"ה מהר"ץ בשם <b>זבחי ריב</b>. וגם ה' בדיקת הריאה יפרד והי' לשני ביאורים -- הקצר בשם <b>תיקון הבדק</b>, והארוך בשם <b>מחזיק בדק</b>. וגם את השלישי בשם <b>בדק הבית</b>. והמה יחד סובבים ע"ד מהרי"ן הנ"ל. וזה מחדש נדפס בק"ק ווארשא (תרמ"ה) עם הג"ה מהר"ץ ואיזה שו"ת לח"א שו"ב דק' ראדאמסק מדינת פוילין.
<h2>סעיף יח</h2>
(יח) סי' ב' <b>ווי העמודים</b> - הג"מ שעפטיל הלוי, מתחלה היה אבד"ק פפד"מ פירטה ופוזנא, חתן הג"מ משה חריף אבד"ק לבוב כנזכר בספר ווי העמודים והר"ם חריף על ידי פלפולו שה"ל עם הג"מ יוסף יעקב אברהם אשכנזי קצנלבוגן אבד"ק יאנוב (ובוועד דד' ארצות) ראה כי הוא יחיד בדורו בפלפול ובקיאות השיב אותו תחתיו והוא נסע לעיר מולדתו אולינוב ושמ"ך.
ובפנקס דח"ק פה קראקא מצאתי בזה"ל חי' במו"ה משה יאליש אלמנת הג"מ שעפטיל ז"ל (י"א תמוז ת"ס) ובל"ס אחר פטירת בעלה הגאון ז"ל בעיר ווינא שבה הנה אל בית אביה ולמשפחתה, וכנראה היתה מזווג שני, כי לא מצינו דהג' מהר"ם חרי"ף היה מכונה בשם יאליש וגם לא תואר ולא הדר לו ורק כתב מו"ה משה לבד היתכן? ובס"ס ווי העמודים חתם א"ע בזה"ל: {{צ|נאום שבתי בן הגאון הגדול נשיא בארץ ישראל מו"ה ישעי' סג"ל זצ"ל הי"ו בנו של איש אלהי"ם מוהר"א שעפטילש חתן האשל הגדול שר וגדול בישראל ה"ה הגאון המופלג מו"ה משה חריף זצ"ל החונה על צבא פ"ק פוזנא ואב"ד מדינת פולין גדול.
<h2>סעיף יט</h2>
(יט) סי' יו"ד <b>ויכוח החכם עם החסיד</b> - בקונטרס אגרת אל תהי כאבותיך וכו' ונדפס זה לא כביר בתוך קובץ ויכוחים אכן לא נמצא בו כלל ויכוח החכם עם החסיד. ואולי ערבוב דברים יש כאן כי הרש"ט(?) פלקיירה חיבר אגרת הויכוח בין התורה והחכמה וכמ"ש בספר המבקש ואין זה מעניני קונטרס הנזכר כלל אבל נמצא רק פירוש על אגרת ואל תהי כאבותיך מר"י בן ש"ט שהיה ערך ק"ן שנה אחר רש"ט פלקיירה ועשו"ת הר"ם אלשקר ריש סימן קי"ז, עי"ש.
וראיתי להזכיר כאן עוד איזה ספרי ויכוחים הנחוצים לעת מצא כמשז"ל ודע מה שתשיב לאפיקורוס, כמו:
ספר הוויכוח לר"י מפריש נדפס מכ"י,
ס' קדש הקדשים לדון וידאל אבן לביא,
ספר תוכחת מתעה לר"י נתן בעל הקונקרדנציא,
ספר הויכוח לר"ח קרשקש (נעתק על ידי הנשיא הקדוש דון יוסף בן רש"ט בע"ס האמונות),
ספר מגן ורומח לר' חיים אבן מוסה,
ספר קשת ומכן להרשב"ץ,
ספר הנצחון לריו"ט ליפמן מילהוזן,
ספר חזוק האמונה,
וספר שבט יהודה לר"י בן ווירגה.
<h2>סעיף כ</h2>
(כ) סי' ח' <b>זהר</b>. והנה בספרי הראשונים קורין לספר הזהר רק בשם סתרי תורה, מדרש יהי אור, אור ישראל, מדרשות או ספרים הפנימיים, וכדומה. וע"ס נפש החכמה לרר"ם(?) די ליאון, וספר המנהיג לאבן הירחי, ודרשות מהריו"ו ע"ש. ומצינו דהרבה מאמרי זהר כבר הובא בספרי הקדמונים כמו בילקוט רות רמז ת"ר ותתקצ"ט ולא נמצאו דברים כאלו רק בזוהר. וכן בספר אוצר הכבוד פ"ה דפסחים הביא בשם מדרש מאמרים בענין ת' הלכות פסוקות ונמצא רק בזהר תולדות. וכן שם בר"ה פ"ב ר"ח הוה אזיל וכו' והוא רק בזהר חדש בראשית ע"ש. ועל אודות שפקפקו איזה מהאחרונים על שנמצאו בו דברים הרבה שהמה מזמן אחר רשב"י -- אין זה כל כך מן התימה כמ"ש בפנים בהגה מ"ץ בשם ספר זהרי חמה עי"ש. וגם מכלתא דהוא לר' ישמעאל ועם כל זה תמצא בו שמות אחרונים כמו ר"א בר יאשיה, רב שילא, רב אחאי, ר"ח בר אידי, ועכצ"ל דאע"פ דעיקרה לר' ישמעאל מכל מקום נתחברה בדור אחרון על ידי רב והוסיף בו מן דיליה גם כן וכזה תמצא גם בירושלמי דהוא לר' יוחנן ועם כל זה מצינו בו גם שמות אמוראים מזמן אחרון כמו ר' יוסי בר בון ושמואל בנו וכן במדרש שיר השירים שם אלקליאון בן הדסה וכן בספר רזיאל (עח"א א' בקו"א בשם הרמד"ל) וכן בתלמוד בבלי מצינו הקשה רב אחאי ועמש"ש בתוס' ע"ז עי"ש.
וזה לשון ספר היוחסין:
וכן ספר הזוהר המאיר לעולם כולו בכבודו הנקרא מדרש יהי אור שהוא מסודות התורה והקבלה כנוהו על שמו של רשב"י אע"פ שהוא לא עשאו כולו כמות שהוא כיון שתלמידו ובנו ותלמידי תלמידיו עשוהו על מה שקבלו ממנו וכמשז"ל דהמשנה ספרא ספרי ותוספתא כלהו אליבא דרבי עקיבא ואף על פי שאלו הספרים נעשו הרבה שנים אחר מותו. עי"ש, הולך ומבאר שם עוד דכמה פסקי הלכות מרמב"ם ז"ל אין לו שום עיקר ויסוד ורק בספר הזהר מקומו ומקור מקומו טהור ע"ש. וע"כ לשון תהפוכות תברת שפקפקו על אמיתת עיקר ספר הזהר ורוצים ליחסו רק לר"ם די ליאון אחרי דרבינו בחיי בימיו הי' ובפ' משפטים על הפסוק כי ינצו אנשים וגו' הביא כל לשון הזוהר שם וא"א שיכשל בו גם רבינו בחיי בכך, וכן הרקאנטי שהיה בזמן הרשב"א ועכ"ז דברי לשון הזהר לא ימושו מפה קדוש תמיד, וע"כ יסכר פי דוברי שקר הדוברים על צדיק עתק.
תא חזי מ"ש הגאון המקבול מהרש"א בספר אילת אהבים על הפסוק גן נעול וגו' בשם התיקונים וזה לשונו: דנתבשר רשב"י מפומי דאליהו ז"ל דעתיד להיות ספר הזהר גנוז ובאותו זמן יהנה ממנו מלאכי מעלה עד דאתגלי תתאה בסוף יומיא ע"ש. וכן בספרו מנות הלוי אחר שהפליג שם מאוד על יקרת ספר הזוהר אמר כי הציקתני רוח בטני בשמעי דברי המואסים בספר הזה ימאסם אלהי"ם עי"ש. ובספר דבש לפי להגאון המחבר הביא מעשה באחד שמכר ספר הזוהר ואקריין בחלמי' שהי' קורין אותו בהמה ופתרו ליה חכם אחד דהוא ראשי תיבות ב'ערתי ה'קודש מ'ן ה'בית, עי"ש. והרב מהר"ם קוניץ חיבר ספר בן יוחאי בו לבש קנאה, יריע אף יצריח ולוחם מלחמת תנופה נגד ספר המטפחת להגאון יעב"ץ מהחל עד כלה ושמעתי מאדמו"ר הגאון מהרש"ס אבדפ"ק קראקא ז"ל ששמע מאביו הגאון בעשו"ת חת"ם שאמר בזה"ל דהוא אחד מדברים מהופכין שראיתי בעולם דיותר היה ראוי דספר המטפחת יצא מתחת ידי הר"ם קוניץ וספר בן יוחאי יצא מתחת יד הגאון המקובל יעב"ץ. ודברי פי חכם חן. (וע"ל מערכת מ"ם סי' ק"א).
ושמעתי דרבני הדור אסרו מלהביא לבית הדפוס עוד הפעם את הספר מטפחת ועם כל זה קמו כעת פריצי הדור ופרצו גדרן של ראשונים, והביאו לבית הדפוס מחדש.
<h2>סעיף כא</h2>
(כא) סי' כ"ו <b>ספר הזכרונות</b> - הג' המחבר הביא שם בשם שו"ת פנים מאירות בהקדמתו לח"א עלה ונסתפ"ק אם טוב לאדם להדפיס ספרו בלי שם בעליו כמו ספר הכלבו וכדומה, או דלמא חיובא רמיא אשר ישא את שמו וכדאמרינן בכמה דוכתי דת"ח כשאומרים שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר, ומסיק דמשום שפתותיו דובבות אינו מחויב, דקמי שמיא גליא, אך הקפידה כשיאמרו השמועה בשם אומרם והוא אדם גדול - השומע ישמע ומקבלה, וכדמצינו בשבת <small>(דף כא.)</small> כשאמרו קמיה דאביי משום ר' ירמיה ולא קבלה וכשאמרו משמיה דר' יוחנן וקבלה, עי"ש, ולכאורה צע"ק דמסתימת לשון חז"ל במגילה דכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם מנ"ל ממש"ה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי עי"ש משמע להדיא דצריך להזכיר שם אומרם דוקא ומקרב הגאולה על ידי זה ומה מתוק מדבש מ"ש (אדמו"ר הה"ג מהרש"ס אבדפ"ק קראקא) דזה מרומז במגילה בקוצר מלין "ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה". ודו"ק. וגם אמרו חז"ל על הפסוק "אל תגזל דל כי דל הוא", דכל האומר דבר בלי שם אומרו עובר על לאו זה עי"ש. ושמעתי מכאדמו"ר הנ"ל לפרש בזה גם סיפא דקרא "ואל תדכה עני בשער" (משלי, כב) דלכאורה לא סיפא רישא ואיך יתחתנו זה בזה. וי"ל על פי מה שאמרו ז"ל דמשיח יושב בשערי רומא בין העניים וסובל יסורין עבורינו וקושר ומתיר פצעיו ומצפה ומחכה בכל עת ושעה אשר יכול להתגלה לנו, עי"ש. ואם כן אם היה אומרו בשם אומרם אז היה מביא גאולה לעולם ול"ה מדכה את העני הזה עוד היושב בשער. ודברי פי חכם חן.
<h2>סעיף כב</h2>
(כב) שם הביא הגאון בעל פמ"א בשם הירושלמי פרק היה קורא דתלמיד גמור חייב לשאול בשלמא דרביה מה שאין כן תלמיד חבר (כ"ש רב) אינו חייב לשאול לשלמא, עי"ש. ובזה א"ל דברי רש"י בריש פרשת יתרו וישאלו איש לרעהו לשלום אינו יודע למי כשהו"א איש לרעהו מי הקרוי איש זה משה שנאמר והאיש משה וגו', עי"ש. וצ"ע וכי זולת זה לה הוה ידענא דמשה נתן שלום תחלה ליתרו דהוא היה האורח הבא מן הדרך וכל הדרכים בחזקת ס' הם והמנהג ליתן לו שלום תחלה. ועוד הא יתרו גם כן קרוי איש דכתיב "ויואל משה לשבת את האיש". ולהנ"ל י"ל דאף דאין דרך הגדול לשאול בשלום הקטן, עם כל זה משה רבינו דהיה עניו מכל האדם ודאי היה תמיד מקדים בשלום כל האדם ולזה הביא הפסוק והאיש משה וגו' ויותר הול"ל מהמוקדם דכתיב כי זה משה האיש. ועי' ספרי דבש וחלב פרשת יתרו ע"ש ודו"ק.
<h2>סעיף כג</h2>
(כג) סי' נו"ן. <b>חידושי הלכות</b>. ונדפס ספר הוראת שעה (ברלין תקכ"ה) לח"א לישב כל המקומות שהניח המהרש"א רק "ויש לישב" וסמך על המעיין.
ואגב אורחא באתי כבן להעיר ולהוסיף עמ"ש בח"א ערך שי"ן ספ"א בהגה מ"ץ אות נו"ן בשם ספר יש נוחלין דמהרש"א היה ש"ץ בקראקא ע"ש דר"ל דהיה כאן בקראקא בש' ש"ץ ולזה העירני ח"א והאמת אתו.
<h2>סעיף כד</h2>
(כד) סי' נ"ז. <b>חי' מאיר שיף</b>. נכתב בקיצור גדול ולא היה‏ מובן לכל רק בעיון רב, עד שקם הרהג"מ מארדיש ז"ל אבד"ק פאריצק ועשה עליו ביאור ונדפס שנת תק"ע ונתן בים דרך ובמים עזים נתיבה.
<h2>סעיף כה</h2>
(כה) סימן פ"ז. <b>רזיאל</b>. ולפי מה שהחליטו איזה אחרונים ספר רזיאל המה לקוטים מספרי ר"א רוקח מסודי רזיא וספר סוד המרכבה ורזיאל הוא נוטריקון <b>רזי אלעזר</b>, וע"ס שתי ידות להרמד"ל.
<h2>סעיף כו</h2>
(כו) סימן י"א. <b>טור אודם פטדה</b>. כבר הובא לעיל במערכת א' בשם "אדם פטדה" והוא על כל או"ח - ג' חלקים - טור אדם, פטדה, וברקת (א"ד תי"ד) ונדפס מחדש בק' פיעטרקוב.
<h2>סעיף כז</h2>
(כז) סי' י"ב. <b>נדפסו ד' טורים</b>. גם במנטובה נדפס טור או"ח שנת רל"ה ובשביל דמלאכת הדפוס עברית הי' עוד דבר חדש באותו זמן התפאר בה שם המדפיס בזאת הלשון: "הכותב בכמה קולמסים בלא מעשה נסים".
<h2>סעיף כח</h2>
(כח) סי' ט"ז. <b>טורי זהב</b>. ושמעתי מידי"נ איש בריתי וש"ב הרב החסיד מו"ה נפתלי ראטנברג ע"ה מקראקא שהי' מגודל מנעוריו בבית הגאון בעשו"ת דברי חיים אבד"ק צאנז ששמע בעצמו כמה פעמים שהי' מזכיר בלילה קודם השינה שמות הקדושים אלו משה רבינו ורבינו הקדוש הרמב"ם והטו"ז וכו'.
<h2>סעיף כט</h2>
(כט) סי' כ"א. <b>יוסף לקח</b>. ועיין הג"ה מ"ץ שם גפן מצרים תסיע וכו' וסיבת יציאתו משם אנא מעשה ידענא כי הגאון בעל מעשה ה' היה מקדם עתיר נכסין ואהוב מאוד למושל פחת מצרים והיה עומד לימינו תמיד בהלוואת כסף ולבטחון ניתן לו כלים מכלים שונים ואשר לזהב ולכסף והכל בסתר ומרוב קנאת הישמעאלים העלילו עליו שמשתמש בכליו של מושל כי בליל פסח הי' מנהגו להדר ביתו ושלחנו בכלי זהב וכסף יקרי הערך בשביל כבוד המועד וקרה מקרה כי בקר אותו א' מהשרים בליל א' של פסח, וע"כ מיד פתאום בקר אותו המושל בליל ב' ומצא כי אמת הדברים וכדי בזיון וקצף, וכראות הגאון כי כלתה אליו הרעה ברח משם מיד למחרתו בעוד מועד ובא לק"ק וויניציא להקביל פני כלתו בת הג"מ ש"י קצנאלבוגן בהג' מהר"ם פאדווה זצ"ל והיה זה בשנת שכ"ב כשהיה בן חמשים.
<h2>סעיף ל</h2>
(ל) סי' כ"א. <b>יכין ובועז</b>. לזכר עולם יהיה צדי"ק עכ"ל. ולפי"ז מ"ש אני עני בח"א מערכת שי"ן בהג"ה מ"ץ סי' צ"ל שנפטר ה"א רי"ש טעות סופר הוא וצ"ל ר"ד וע"ס נשמת חיים מאמר ג' עי"ש.
<h2>סעיף לא</h2>
(לא) סי' נ"ד. <b>יפה מראה</b>. נדפס בחיי הרב בשנת ש"פ והג"מ יוסף סאמינא היה המגיה.
<h2>סעיף לב</h2>
(לב) סי' ס"ה. <b>ירושלמי</b>. ונראה מהראב"ד וכו' שה"ל להרמב"ם ירשולמי סדר קדשים וכו' וכן נראה קצת מתוס' מנחות ס"ד דהו"ל ירושלמי על מסכת עדיות עי"ש. ועוד הראתי לדעת והבאתי סמוכות לזה בהג"ה מ"ץ שם ומאוד צ"ע לפי זה על הגאון הרד"ל במ"ש בס' קדמות הזוהר והוכיח מלשון הראשונים שהביאו דברים בשם הירושלמי מה דלא נמצא שם כלל, והוא אך במקובלים כמו בזוהר מדרש הנעלם ספרא דצניעותא וספר הבהיר ובל"ס נתכוון רק להם עי"ש. ונותן טעם לשבח על שמכנים אותם בשם "ירושלמי" עי"ש. ולפי מ"ש מנ"ל כל זה? ואולי כשהיינו זוכין להירושלמי הנ"ל הי' מוצאין שם כל אותן הדברים, ולא ראינו אינו ראיה.
<h2>סעיף לג</h2>
(לג) סי' ח'. <b>כונת</b>. ואין ספק שעל שער הכוונות למהר"ש וויטאל יש לסמוך וכו' וראיתי מקשים אמ"ש בענין גוג ומגוג דל"ה ניסוך המים אלא ביום בו"ז וכו' והוא נגד משנה מפורשת בסוכה הניסוך המים ז' עי"ש. ואל"ק דר"ל דלא נרמז בתורה רק אותן הימים, וכמבואר במסכת תענית דכתיב בשני "ונסכיהם", בששי "ונסכיה", בשביעי "כמפשטם", עי"ש. וכן מש"ש בכוונות, דסוכה העשויה כמפולש דיעשה פס טפח ומשהו ומעמידו בצד א' בפחות מג' טפחים ע"ש דהוא גם כן דלא כהלכתא דאנן קיימא לן במפולש צריך פס ד' ומשהו. וכבר תירץ הרב שומר אמונים דיש לקיים דבריו על פי שיטת הר"ן דדוקא בסוכה בר"ה מה שאין כן בחצר אף במפולש די בטפח ומשהו, עי"ש. ואל"ק על פי מ"ש המבי"ט בספרת קרית ספר דמה"ת די בטפח ומשהו גם במפולש ומיירי בסוד הכשר סוכה מן התורה.
<h2>סעיף לד</h2>
(לד) סי' י"ד. <b>כלבו</b>. ומי יוכל לחשוב דהריב"ש מחבר הכלבו וכו' ובשה"ג הקטן לנכד מהר"ש שליצשטט כ' בראיות ברורות דרבינו שמריה ברבי שמחה חברו ע"ש וכן נ"ל דאי כדבריהם דריב"ש חברו או דהוא קצור או"ח איך לא נזכר בו שום פעם משלשה עמודי עולם ועמודי ההוראה - הרמב"ן הרא"ה והריטב"א, כמו בהריב"ש ואו"ח.
<h2>סעיף לה</h2>
(לה) סי' ס"ב. <b>כרסיא דאליהו</b>. וע"ס ככר לאדן דר"ה.
<h2>סעיף לו</h2>
(לו) סי' ס"ג. <b>כרתי ופלתי</b>. והעיקר שהי' מושך עליו קו חשד מאת הגאונים בעל פנ"י ויעב"ץ וכו' על של"ה יצא בחרב שנונה נגד הש"ץ וכת דיליה כמו כל הגדולים בזמנו. ובאמת טעם הדבר על שהיה תמיד טרוד בפלפולו עד של"ה מסיח דעתו אף רגע אחד, ואולי דֵין גרמ"א גם בנזקי בנו של"ה משגיח עליו כ"כ והדברים עתיקים.
<h2>סעיף לז</h2>
(לז) סי' ע"ה. <b>כתר ש"ט</b>. נמצא כעת בגנזי אקספרד סדר היחס שלו שהביא המחבר וקונטרס א' בשם לקוטים נדפס בסוף ספר היכל ה' (ברדיטשוב תקנ"ח). גם נמצא ממנו ס' בדי הארון, ביאור מעשה בראשית על פי הסוד בכ"י שם, ובס"ס חתם שמו בחדש אייר ש' פ"ח פה צפת כך העתיק לי ידידי הרב מוהר"י לאסט מראמסגוט ולפי זה לא נפטר בחיי רבו הרשב"א כמו שחשב הגאון המחבר ז"ל.
<h2>סעיף לח</h2>
(לח) סי' ע"ו. <b>כתר ש"ט</b>. ע"ש גם הי' סופר מהיר וכתב לו ס"ת לעצמו והרדב"ז ח"ד סי' תתקפ"ה כתב שראה אותה ומביאה ממנו ראיה לענין וי"ו קטיע של "בריתי שלום". וכשעלה לעה"ק צפת ראה שם ס' הרמב"ם מוגה מכתיבת ידו הקדושה.
<h2>סעיף לט</h2>
(לט) סי' י"ב. <b>לבוש</b>. נפטר בפוזנא ג' אדר ב' שע"ב. וידוע דע"י סיבת ליקוטי עצמות בק"ק פוזנא נפתח קברו ומצאו אותו שלם בגופו ולבושו כאילו נקבר זה מקרוב ולא שלט בו רמה ותולעה והיה זה אחר ב' מאות שנה והיה הדבר לפלא.
ויש מיחסים לו הזמר "מה יפית וגו'" לליל ש"ק. וזה טעות, אחרי דמחברו היה מרדכי בר' יצחק והוא הי' בן לאברהם.
<h2>סעיף מ</h2>
(מ) <b>שם</b> בהג"ה מ"ץ סי' ה' כתבתי דדבורה בת מו"ה מרדכי שעשה פי' על הסדור אל"ק דנתכוין לבעל הלבוש ע"ש, ויותר נראה דהוא הרב מו"ה מרדכי בר' אברהם הנקרא ר' מרדכי קאפלמנש שעשה פירוש על המחזור ותפלות, הובא בסדר הדורות נדפס פה קראקא סליחות שמ"ז ומחזור שנ"ז עם פירושו, מידידי הרב מוהר"ם קירשבוים נ"י (וכעת מו"ץ דק"ק פפד"מ).
<h2>סעיף מא</h2>
(מא) סי' ל"ד. <b>לחם הפנים</b>. וז"ל הגאון המקובל בס' היקר גבול בנימן ח"ב אלה הדברים מצאתי בגליון ספר לחם הפנים מכ"ה נתנאל פואה נ"ע, תלמידו של הרב המח' נרו אשר התחיל מלאכת הג"ה ולא השלים אותה כי לקח אותו אלהי"ם אמר המגיה באמת אמרו חכמים חכם עדיף מנביא כי שמעתי מפי מ"ו כמו"ה עמנואל סמינו זצ"ל שהיה תלמידו של הרב הנפטר ז"ל שכשהלך לבקרו בחולי שנפטר בו שמע ממנו שאז היה עוסק בחי' לחם הפנים ה' נזיר והיה מאריך בהם ומתמי' איך הג' מהר"י קארו ז"ל השמיט בש"ע הרבה דינים שנוהגים גם בזמן הזה וראויים דברים אלו למי שאמרן, עי"ש.
<h2>סעיף מב</h2>
(מב) <b>שם</b>‏ ושוב נדפס בא"ד כו' בשנת עת"ה על ידי הרב מו"ה פסח מסלוצק. והוסיף נופך משלו איזה שו"ת שהשיב לשואליו והמה יקרים מאוד. ואגב ארחא אמרתי להעלות כאן להוסיף ראיה למש"ש בנידון אותיות השם ע"י הדפוס דיש בו קדושה ע"ש דלא גרע ממ"ש בשבת ק"כ ע"ב הרי שהיה שם כתוב על בשרו דלא יעמוד במקום הטנופת, וכן ממ"ש ביומא פ"ג אף הוא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה מפני שצריך לכתוב מתוך הכתב -- הרי לך להדיא דזה נידון כמו כתב על גבי ספר תורה. ועוד שם בן קמצר ל"ר ללמד על מעשה הכתב שהי' שם בן ד' אותיות כאחת ע"ש בהגהות ש"ס למו"ה רצ"ה חיות שהביא בשם גאון אחד דהיה כעין דפוס שלנו ע"ש. ועשו"ת משאת בנימין סצ"ט.
<h2>סעיף מג</h2>
(מג) סי' מ"ב. <b>למנצח לדוד</b>. (פארדו) ע' הג"ה מ"ץ סקי"ז, וגם חי' קונטרס מיוחד אשר בו השג ישיג ע"ס שער יוסף להגאון המחבר ז"ל ואולם אחר זה בא המחבר והדפיס קונטרס מיוחד בשם אחורי תרעא להגן בעד ספרו בס"ס דברים אחדים.
<h2>סעיף מד</h2>
(מד) שם מ"ו. <b>לקוטי הפרדס</b>. מרש"י. ועיין הג"ה מ"ץ שם סק"ב. וז"ל הגאון יעב"ץ בסדור בית יעקב שלו בפירוש הקדיש: "וכן משמע בלקוטי הפרדס רמז הלז ומשם נראה שיותר שהיה רבינו הפרשן חכם תלמודי עוד היה מקובל נאמן".
<h2>סעיף מה</h2>
(מה) סי' נ"ז. <b>לקט שמואל</b>. ועיין מש"ש בהג"ה מ"ץ ע"ש ומאוד צ"ע על המחבר שלא שם לבו לדקדק בדבריו מש"ש בערך משיח וז"ל ואע"פ שנעלם בש' תל"ד עם כל זה כשיעברו מ"ב שנים והוא בשנת תע"ו יחזור ויבא עכ"ל. ונראה להדיא דארס"ו אר"ס השב"ץ אחזוהו וצע"ג על דלא דנו ספר זה לשריפה, וכמו שקרה לספר כתר יוסף על סדר התפלה למוהר"י בר משה הדרשן מק"ק פרעמיסלא. וכן צ"ע על ספר כונת שלמה (רוקקה) על כונת התפלה מש"ש ע"פ שבת"י בבית ה' כל ימי חיי, עי"ש. וביותר צ"ע דנמצא בו הסכמת הרמ"ז זצ"ל. ואולי שלטו בו זרים כמו המביא לבית הדפוס והמדפיס.
<h2>סעיף מו</h2>
(מו) סי' ח"י. <b>מאיר עיני חכמים</b>. הובא לבית הדפוס פעם ראשונה על ידי בנו הרהג"מ גדליא אבד"ק לובמילא עם ח"ב בשם <b>מנהיר עיני חכמים</b>, שו"ת (דו"ו שע"ט). ואח"כ נדפס בהעלם שם זה וצ"ע. ובפנקס הח"ק דפ"קראקא מצאתי בזה"ל "נשמת הרבנית מ' יענטל בת הג"מ גדליא (ער"ח שבט אמ"ת)".
ואגב ארחא באתי להעיר כאן אמ"ש המחבר לעיל בח"א וז"ל "מהר"ם לובלין חתן מו"ה יצחק הכהן חתן מהר"ל", ע"ש, טעה בזה דחמיו היה נקרא מו"ה יצחק הכהן שפירא מקראקא במו"ה דוד וחתנו של מהר"ל היה מו"ה יצחק הכהן במו"ה שמשון ז"ל.
<h2>סעיף מז</h2>
(מז) סי' ל"ט. <b>מגיד מישרים</b>. סודות שגילה המגיד למרן הב"י וכו' וזה מקרוב יצא א' חוץ למחנה לדבר תועה דברים זרים ומרים, על ספר מגיד מישרים, ולדבר עתק, על צדיק עתיק, ולא זכר דברי הגאון המקובל הרמ"ק מ"ש בפרדס שער האצילות פ"ג בשם המגיד והן הם הדברים הנאמרים מפי המגיד לרבו הב"י פ' ויקהל ע"ש, וכן נאמן עלינו עדותו של הגאון המקובל בעל השל"ה בשם הר"ש אלקבץ מה שקרה להרב ב"י עם החבריא בליל א' של שבועות וכן בליל ב' ע"ש ומש"ש פרשת ויקהל לענין מספר י"ד כוסות בג' סעודות שבת י"ל דקאי על ט"ו אדר שח"ל בשבת וכמ"ש המ"א סימן תרפ"ח סק"י ע"ש. ומוכח לזה הסמיכות שמה ע"ש, וכן מ"ש פרשת נצבים שלא לאכול בשר (?)ר"ה‏ ומש"ה אכלו משמנים, ר"ל שמן וחלת(?) צאן ע"ש, והוא סותר למשנה ערוכה פרק ה' דחולין (משנה, חולין ה), דראש השנה הוא א' מד' פרקים בשנה דמשחיטין הטבח בע"כ עי"ש, ואל"ק דדבריו רק ליחידי סגולה המה נאמרים ולא מדינא ולזה ירמזון מליו כשתדקדק שמה ועיין עוד מ"ש בזה בספר אמונת חכמים פרק כ"ז עי"ש.
<h2>סעיף מח</h2>
(מח) סי' נ"ב. <b>מגן אבות</b>. להרב המאירי, נדפס זה מקרוב בלונדון מכ"י על ידי ידידי הרב מהר"י לאסט מראמסגוט נ"י, יליד גליציה, כולל כ"ד מאמרים בענין מנהגי פרובינצא. ולא כמ"ש הר"ז כוכב(?) טוב בהקדמת ספר בית אבות דהיא פירוש לאבות עי"ש.
<h2>סעיף מט</h2>
(מט) סי' ס"ב. <b>מדרש רבות וכו' </b>. וב"ה חברתי פירוש נכון על הרבות וקראתיו בשם "פני רבה", ב' חלקים, ועל ה' מגלות בשם "בית מנחם", ועל התנחומא בשם "בית ארזים" - ב' חלקים. יהי רצון שיזכני הש"י להוציאם לאורה בעזרת בראשית ברא, וכאשר זכיתי לסדר אותם, כן אזכה בדפוס לראותם.
שם ראיתי להזכיר פה כל המדרשים וכו' ואגב ארחא אמרתי להעתיק הקדמה אחת קטנה מ"ש בהקדמת מדרש אגדת בראשית להר"א בהגר"א ז"ל שהביא שם בשם מדרש: ששים המה מלכות - אלו ס' מסכתות, ושמונים פלגשים - אלו שמונים מדרשות, ועלמות אין מספר - אלו ברייתות דמעשה מרכבה, עי"ש. ובתיקונים דף קמ"ג כ' ושמונים פלגשים - תמנין ספרי דאגדתא, ועלמות אין מספר - אינון הלכות עי"ש. וכן הוא בספר יין הרקח להרוקח על שיר השירים. וצ"ע דלא הביאו. ואולם ברבות סוף פרשת קרח כתב: ושמונים פלגשים - אלו פ' בתי מדרשות היו בירושלים כנגד פתחיה, ועלמות אין מספר - זו משנה חיצונה, עי"ש. ובספר רב פעלים להגר"א ז"ל מונה והולך שמונים מדרשים שנמצא בדברי הראשונים, עי"ש ובהגה מ"ץ.
<h2>סעיף נ</h2>
(נ) סי' ע"ד. <b>מורה הנבוכים</b>. ועיין הגה מ"ץ שם "מורה המורה" לר"ש בן פלקיירה והר"א אבואלפייא בעל המחבר ספר "חיי עולם הבא", פירוש על המורה על דרך הנסתר, ומכונה גם כן בשם "מורה המורה", וז"ל החייט בהקדמתו: "וראה נא איך הגיע סכלותו לפרש המו"נ על דרך נסתר", והובא דבריו בספר נובלות חכמה עי"ש. ואך האמת לאמתו כי חכמת הקבלה נסתר ונעלם בכינויים שנגלו לחכמי הדורות האלקיי"ם אבל תוך תוכה בפנימיות המושגים הקדושים הרוחנים, אין כאן לא שם ולא כינוי מופשטת מכל לבוש והשגה ח"ו ולא ישיגוה משיגי הגוף זולת הקדושים אשר בארץ המה אנשי שם, וכל עיקרה בכללות איננה בלתי דבקות הבורא ית"ש על ידי מדות הקדושות הטבועים וגנוזים בלב כל חכמי לב, ולכן אף אם תמצי לומר שהרמב"ם לא הגיע לפרקי המרכבה ומעשה בראשית עד עת זקנתו כמ"ש בעל מגדל עוז -- בכל זאת היה לבו דבוק במושגים הקדושים הרוחנים בהיותם נפשטים בכללות. נמצא כי ראוי הי' לחבר עליו פירוש גם ע"ד נסתר, איש אשר רוח אלהים בו והתחיל ספרו יסוד היסודות ועמוד החכמות וכו' - הרי לך דנגלה לו לרבינו מסוד ה' ליראיו לשון החכמה אף שלא כיון לכינוי הח"ן אבל השיג המושגים המופשטים (ממחותני הרה"ח מוהר"י קנאבלוך ז"ל מדאמבראווי) ועיין ח"א אות א' סי"ג בהגה מ"ץ וש"ע שם.
<h2>סעיף נא</h2>
(נא) סי' ע"ה. <b>מורה צדק</b>. שלקט מו"ה מיכאל הכהן וכו' עם חבירו הרב מו"ה חיים שמואל מוספיאה (שאלוניקו תור"ה).
<h2>סעיף נב</h2>
(נב) סי' ק"א. <b>מטפחת ספרים</b>. כולל השגות רבות ע"ד ספר הזוהר, ומראה לעין כל כמה מקומות המזויפים ולא ממעין קדוש יהלכון, וכל דבריו כלפידי אש שלהבת י' וכדרכו בקודש, וכבר נדפס נגדו ספר בר יוחאי לח"א שלוחם מלחמת מצוה, וסותר כל דבריו מרישא עד גמירא, איבעית אימא גמרא, ואיבעית אימא סברה, ופשט את בגדיו ולובש צורה, והחזיר ליושנה העטרה, וכמו כן נדפס נגדו גם ספר קדמות הזוהר וכדומה. ואמנם כבר ידוע התנצלותו של הג"מ יעב"ץ לכל בני עבר כי דבר בעתו היה, והוראת שעה היה, על כי פשתה נגע צרעת בימיו, כת ש"ץ ימ"ש, ועיקר למודם רק בספר הזוהר היה והעמיקו בו סטים וזרה, לפי דרכם ואמונתם, עד שהי' מחזיק טעותם (ועיין לעיל מערכת ז' סי' ח').
<h2>סעיף נג</h2>
(נג) סי' קפ"ח. <b>מעשי ה' </b>. ע"ש הגה' מ"ץ סי' קי"ב וכעת חזון נפרץ, ברם זכור אותו האיש לטוב הוא ניהו ידידי הרבני הנגיד חכם ושלם מו"ה חיים בר"ז פרייליך נ"י א' מיועצי הקהלה דפ"קראקא בעזרת המקיץ נרדמים נתגלה לו מקום מנוחתו וגם מצבת קבורתו, וחלצו את האבנים אשר היו גנוזים וטמונים מעיני כל חי עד היום הזה (בחדש אייר תרפ"ה) יותר ממאה שנים, וזכותו של הגאון הצדיק הזה יעמוד לו ולזרעו עד ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו, וכעשב הארץ מעיר יציצו.
<h2>סעיף נד</h2>
(נד) <b>שם.</b> ומ"ש בסדר הדורות על הגאון הזה שהיה אבד"קראקא טעות הוא בידו במחילת כבוד תורתו א"פ דלא שמש מעולם פ"ק בתור אב"ד רק בקרימינא בשנת של"א אחר פטירת הרהג"מ יוסף אוטולינגו וכן ב"ק פוזנא וגניזין עד שנת ש"ם, ומשם בא לכאן עם זוגתו הרבנית מ' בריינדל, וכן דבקה בהם אלמנת הג' מהר"י אוטולינגו ולא עזבה אותם עד בואם לכאן (ועיין ח"א פליטת סופרים מערכת יו"ד סמ"ג). וכאשר נודע לנו היה בן ע"ד שנה במותו, וס' מעשה ה' היה יקר ומהולל מאוד מכל הגאונים שבדורו וכן בעיני הגאון מהר"ל מפראג זולת מה שהשיג עליו באיזה דברים, וז"ש בעל נובלות חכמה: <br> "ראוי ספר זה להיות נקרא מתחלתו ועד סופו וכו' ולמד אצל הגאון מוהר"י טאיטאצק בחברת הגאון מהר"ם אלשיך וכשהי' בווניציא התפרץ שם ריב בינו ובין מחותנו מהר"ם פאדווה, והי' חכם כולל ומדיני מכלכל דבריו במשפט ועקבותיו לא נודעו לאנשי חכמי פולין כי נסתרה דרכו מהם ולא ירדו לסוף דעתו", עכ"ל.
והא לך נוסח מצבתו של הגאון בעל מעשי ה', על האבן אשר שם מראשותיו:
ספר עזר"י, ותשובותי"ו, מעש"י ה':<br> פה נקבר הגאון מו"ה <b>אליעזר</b> בהר"ר <b>אליהו הרופא אשכנזי</b> ז"ל<br> אקונן על זמן סוער, הלא זה גלגל החוזר, <br> לבבי הן במסתרים, גברת ה' בכי עוזר,<br> יגוני רב, עלי הרב, וגם לי אב כזהב זר, <br>
<br> ועל האבן המונח מאחוריו נמצא חרות משלשה צדדיו - ימין ושמאל ובתווך:<br>
<small>[צד ימין]</small>
שאו קינה ויללה, כי מישראל גלה <b>כבוד</b><br> שמו נודע בשערים, הארץ והשמים מספרים <b>כבוד</b><br> על הכל יהי' מברך ה', ונתתם לאלק"י ישראל <b>כבוד</b><br> איש מלא מזימה, יקר מחכמה <b>ומכבוד</b>,<br> כי לקחו לישבתו, והיתה מנוחתו <b>כבוד</b>,<br> הוא הגאון מו"ה אליעזר<br> אשר יבצור רוח נגידים, יעלזו חסידים <b>בכבוד</b>,<br> שנת שמ"ו כבוד תהלתו יום כ"ב כסליו.
<small>[צד שמאל]</small>
אנשי חסד נאספים, פה נקבר עז <b>כנמר</b>,<br> לו יבינו, כי נאבד מפני הרעה אמר <b>שומר</b>,<br> יבכו יחד מרוב פחד, וביראה יביעו <b>אומר</b>,<br> הן אם לעושי רצונו כך, ולעובריו קל <b>וחומר</b>,<br> אהה אהה, קולי אצעק כי אבשלו"ם לי <b>המר</b>,<br> לבי אקרע לא מאחה, כי פסו אמונים וחסיד <b>גמר</b>,<br> אשת אבשלום! אקרא לאל רחום, עלי <b>גומר</b>,<br> אבשלום! מי יתן מותי תחתיך, הן מר לי <b>מר</b>.
<small>[תווך]</small>
אתם רעי חנוני ושאו קנה על מכאובי<br> לא תדום בת עיני כי אבל נהפך עוגבי<br> יחד כל הבגדים אקרע על שבר אב וגם רבי<br> הנה ידי על ראשי ובקול מר אצעק אבי אבי.
הנה כבר כתבנו בח"א בשארית ציון אות א' סי"ג דמצבת קודש של הגאון בעל מעשי ה' נעלם ונאבדה מאתנו ונטבע במעבה האדמה וכמוהו הרבה אבני קודש שהמה טבועות וגנוזות מרוב ימים, ועין לא ראתה זה יותר ממאה שנה ולא נשאר זכר למו ורק נוסח המצבה שנעתק על ידי איש נכרי החכם וואלף זה מאה ועשרים שנה (ומש"ש כי נתגלה לנו אבן ציונה צ"ל נוסח אבן ציונה) וגם מקום מנוחתו נסתר מעינינו, ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה ולא עד בכלל, ואך כשבקר כאדמו"ר הרהג"מ שמעון סופר זצ"ל את בית החיים הישן דפ"ק כשבא לשכון כבוד בארצנו שנת תרכ"א אז אמר לנו כי ראה בעיניו גם מצבת הגאון בעל מעשי ה' ונתן לנו מופת כי עודנו זוכר קצת נוסח לשון המצבה, וגם אמר כי קנה מקומו אצל הרב מוהר"י אייזיק ר' יעקעליש ז"ל והי' הדבר לנו לפלא ועד היום נשאר הדבר סתום וחתום, ואולם באמת כאשר פתר לנו כן היה כי זה ב' שנים הגיע עת כנוס אבנים שהיו טמונים ברגבי האדמה שם נתגלה לנו מצבתו, ואצל הרב מוהרי"א הנ"ל מצא מנוחתו.
ועוד יש חידוש פלא בענין זה כי נתודע לנו כי בק"ק סטאבניץ רחוק מפה כעשרים פרסאות נמצא שם מצבה א' על שם הג"מ אליעזר אשכנזי במו"ה אליהו הרופא בהמ"ס מעשי ה' ומאותו זמן, ואמנם כמקרה הזה קרה גם כן לבעל שבט מוסר ז"ל שנפטר בק"ק אזמיר ונבנה שם מצבת אבן על קבורתו, ונמצא גם בעה"ק ירושלים מצבה על שם כבודו, ואין אתנו יודע מה הוא ואולי זמן זמנים אחר פטירתו נפנה משם עצמותיו הק' לעיה"ק ומצבתו הראשונה נשאר במקומו מונח.
<h2>סעיף נה</h2>
(נה) סי' קפ"ט. <b>מעשה נסים</b>. עיין שם הגהת מ"ץ סי' קי"ג והוא למו"ה יוזפא שמש וכו' ואגב ארחא באתי להעיר כאן על איזה דברים שכתב שם בטעות
א' במש"ש דבשנת פ"ח לקחוהו למהר"ם מרוטנבורג לתפיסה והיה זה עוד בשנת מ"ו כידוע,
ב' במ"ש דבשנת ק"ט נהרגו בעיר ווירמייזא י"ב פרנסים וזה לה היה רק בשנת תתנ"ו וכמ"ש להדיא בספר המנהגים וז"ל שם: "ומתענים בראש חדש סיון בווירמייזא על שנהרגו אז י"ב פרנסים הגדולים בשנת תתנ"ו", עי"ש. (וצע"ג על הגאון בעל סדר הדורות על ששתה מימיו צלולין ועכורין, ולא סננן מתחלה בסודרין).
<h2>סעיף נו</h2>
(נו) סי' קצ"ה. <b>ספר המצות וכו' </b>. ומה שמסתפק בספר היקר שדי חמד ח"ו מערכת חתן וכלה סכ"ט אי בעל ספר החנוך ראה את ספר המצות להרמב"ם או לא - יש לי להביא קצת ראיה מספר החינוך מצות כ"ט לענין מעביר שערו‏ לכמוש שהעתיק כלשון ספר המצות אות באות, עי"ש (ספר המצוות לאו, ו). וראיתי עוד שם שכתב דספר המצות הוא מבוא לספר משנה תורה עי"ש. ואולם עכ"ז מצאתי לפעמים דסותרין אהדדי כמו במכירת יפת תואר שכתב בהלכות בכורות פ"ו (פ"ו מהל' בכורות ה"ה) דאינו לוקה, ובספר המצות סי' רס"ג מל"ת כתב דלוקה, עי"ש.
<h2>סעיף נז</h2>
(נז) <b>שם</b>. ועיין בהגה' מ"ץ שם וכו'. ואמנם כבר החליטו בעלי המקובלים ובראשם התנא אלק"י בספר זוה"ק דרמ"ח מצות עשה המה כנגד אברים של אדם ושס"ה מצות לא תעשה כנגד שס"ה גידין. ועיין מ"ר סוף פרשת קרח עי"ש. וכן בתנחומא פרשת שמיני וז"ל: "אשריכם ישראל שבכל אבר שבכם מצוה". וכן אנו אומרים בכל יום בברכת אשר יצר - חלולים חלולים - גימטריא רמ"ח. וכן העתיק בטור או"ח רס"ו עי"ש. וצ"ע על הבית יוסף שם שלא ציין מקורו ע"ש. וז"ש בסוף קהלת: את האלהי"ם ירא (המה מצות לא תעשה) ואת מצותיו שמור (היינו מצות עשה), כי זה כל האדם, ר"ל כללות בנין האדם, כל אבריו וגידין (אלשיך שם). ומה נאמנו לפי זה הפסוק (תהלים קיט, צג) 'לעולם לא אשכח דבריך‏ כי בם חייתני', אחרי דכל חיות שלי הרמוזים בו כל המצות והנה לנגד עיני ולכן אי אפשר לי לשכוח דבריך, ועל דרך 'מבשרי אחזה אלק"י' (כלי יקר לאניודו) וכדאיתא בב"ר פרשת ויצא פס"ט "כמה לך בשרי - כשם שנפשי צמאה לך כך רמ"ח אברים שיש בי צמאים לך", עי"ש. ובזה נהירין לי דברי התיב"ע האזינו - צור ילדך תשי - הוא עביד לך מחילין מחילין, עי"ש. ור"ל צור ילדך תשי -- היינו הצייר שלך הוא היוצר שיצר אותך כדי שתזכור על ידי זה כל המצות ועם כל זה תשכח אל מחוללך - דייקא, דעביד לך מחילין מחילין בשביל זה.
<h2>סעיף נח</h2>
(ח"ן) סי' רנ"א. <b>משנת חכמים</b>. להרב מהר"ם חאגיז וכו' וראה נא מש"ש בסי' ת"ה מהמעשה הנורא שאירע בעיר לבוב ערב שבועות שנת תפ"ח עם הגאונים הקדושים מו"ה חיים רייציס הלוי האב"ד דשם ואחיו מו"ה יושיע זצ"ל הי"ד שנהרגו על קדושת השם לעין כל על לא חמס בכפיהם במיתות קשות ומשונות זי"ע ועכ"י, ובנו של הגאון הקדוש מוהר"י זצ"ל הוא הג"מ מדרכי הלוי אבד"ק קאמיאנקא אבי הג"מ יצחק הלוי שהיה אב"דפקראקא חתן הג"מ אריה ליב אבד"ק א"ד.
<h2>סעיף נט</h2>
(נט) בפליטת סופרים סי' ע"ה. <b>מכתב סופר</b>. דרשות ופלפולים לאדמו"ר הרהג"מ שמעון סופר האבד"קראקא זצ"ל, ספרא רבא דישראל. והניח אחריו הרבה חדושי תורה וחידושי אגדה והיו תחת יד בנו ידי"נ הרה"ג מו"ה שלמה אלכסנדרי סופר מסערעט ע"ה ונאבדו הרבה מהם, רובו ככלו, בשעת מלחמה הגדולה שהיה משנת תרע"ד והלאה ולא נשאר מהם רק איזה פשוטי דספר"י (ועמ"ש בח"א פליטת סופרים שי"ן סי' ח"ן).
<h2>סעיף ס</h2>
(ס) והנה אם אמרתי אספרה נא כמו מעלותיו ומדותיו חכמתו וצדקתו - לא יכילנו הגליון, גם הי' תמיד מעוז לדל ומחסה לאביון, והי' מסבב על פתחי נדיבים, והיו עניים כבני ביתו על שלחנו מסובבים, והיה מלוה לעני ואף בשעת דחוק נתן להם כלי כספו וזהבו למשכון עד עת מצא, והכל בהסתר גדול. פעם אחת היה שואל ומבקש הוספה על שכרו מאת ראשי הקהלה, והיתה תשובתם כי לא יספיק לו אף עשרת מונים, אחרי כי פזר נתן לאביונים, והיה מתנהג בחסידות תמיד ודרשותיו היו מלאים זיו תוכחת מוסר ויראת ה', ירדו חדרי בטן, ולא חס מפני כל. ואף שיחת חולין שלו מלאים דעת ותבונה מי מנה, דבש וחלב תחת לשונו, ויש בם מדעת קונו. (ולא אביא רק אחת ושתים, כי שבחו אין לסיים).
<h2>סעיף סא</h2>
(סא) פעם אחת נסע דרך פה הרה"ג האבד"ק א' לק"ק צאנז על חג שבועות להגאון הצדיק בעשו"ת דברי חיים, ובקר את כבוד הגאון האבדפ"ק והשתעשע עמו בדברי תורה כדרכו. וכאשר שם עינו על מלבושיו וראה טלאי ע"ג טלאי ואיננו לפי כבודו, וקרה מקרה כי החייט היה מביא לו בגד משי חדש על יו"ט, וע"כ ביקש ממנו שינסה נא ללבוש המלבוש הלז אם הוא כפי מדתו אחרי שהחייט שלו הי' מקלקלו ואיננו ראוי לו ללובשו כלל. וכאשר הרב נסה ללובשו היתה קצת ארוכה כי כאדמו"ר היה גדול הקומה ועדיין היה החייט עומד בבית החיצון, וחתך ממנו שיהי' לו לאבנט, ובקש מאתו שאל יסרב ח"ו מלקבלו כי אין מסרבין לגדול שרואה בעצמו שהוא גדול ממנו על שצריך לחתוך מן המלבוש שלו עבורו, ואל ימנע טוב מבעליו, כי קיים בזה מצות ביכורים.
<b>פעם אחת</b> נתתי לו מעות רח"ש סך חמשים רו"כ בשליחות כבוד אבי ע"ש שעשה חתונת לבתו, אזי הופרש מזה תיכף החומש ונתן לי עשרה רו"כ עבור ב' עניים מהוגנים, ואף דדחיקא ליה שעתא תמיד, דצרכי ביתו היו מרובים מאוד, עם כל זה פזר נתן לאביונים, ושמעתי ממנו שהי' מפרש ע"ד הלצה הפסוק "הון ועושר בביתו וגו'", דדרך העולם אם יתעשר איש אזי יתהדר ביתו בכלים נאים ומצעות נאות וכדומה, עד שפנים חדשות באו לכאן, ואמנם בנתינת הצדקה נשאר הדבר גם הלאה כמו שהיה לפנים ובמקומו עומד, וזש"ה הון ועושר נראה רק בביתו אבל וצדקתו עומדת לעד ובמדרגה הראשונה. ודברי פי חכם חן.
<h2>סעיף סב</h2>
(סב) <b>פעם אחת</b> היה סוחר א' מווארשא תובע לסוחר א' מפ"ק לד"ת שהי' אחד מאוהבי הרב שליט"א ומנכבדי עירנו, אחרי שקנה אצלו אלף חתיכת פשתן (קרעאס) כ"א בת ארבעים אמות, וכאשר הביאם לווארשא והתחיל למוכרם לסוחרים קטנים נמצאו שלא היו לכל אחד רק ל"ה ול"ו. והיה מוכרח להטיב לכל אחד ואחד. וכשבאו להרב והעצימו טענותיהם לפני הבד"צ שלו דפ"ק ומתחלה הי' שולחים לב' סוחרים (פאכמענער) נידון זה וענו ואמרו דיקרה לפעמים שיהי' חסר אמה או שתים לכל היותר, אבל בפחות מזה לא שמענו. ואז עמד הרב בכעס ושפך כאש חמתו על הסוחר הזה על כי לקח לו לעזר את המלאך חת"ך הממונה על הפרנסה המרומז בסופי תיבות של "פותח את ידיך", ולעבור על לא תעשו עול במשפט וגו', וכי לא תדע כי המפתח של הפרנסה רק ביד הב"ה הוא וקנס אותו לשלם ב' אלפים אמות.
ואגב ארחא אמר לפרש הפ' לא תעשו עול במשפט במדה וגו' דצ"ע על מלת "משפט" שכ' כאן (ומדרש חז"ל ידוע) וא"ל דידוע דמדת הקב"ה לשלם הכל במדה כנגד מדה בין לרע בין לטוב, וזש"ה ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דייקא. דעל ידי זה יתודע לאדם במה חטא וישוב ויתודה עלו וזהו מצד חסדו ית"ש ואמנם אם משקר במדה אזי ישולם לו למעלה גם כן לא לפי מדה וכפי מעשיו, ואז לא ידע במה לשוב ולהתודות וזהו לא תעשו עול במשפט - אמשפט שלמעלה קאי, וכתיב "בַמשפט" - בפתח הידוע, ור"ל דעל ידך תגרום לעשות גם עול למעל. ודברי פי חכם חן.
<h2>סעיף סג</h2>
(סג) עובדא ידענא מה שראיתי בעיני פ"א ישבנו יחד בסוכה בלילה הראשונה והי' מאריך בשלחנו הטהור לכבוד החג בחידושי תורה וזמירות שחידש לליל החג. ובמיני מגדים ערבים, ויינות מבושמים וטובים עד אחר חצות עד שהיה מתנמנם על השלחן בחבוק ידים, ואז הלכתי גם אני לישן שם בסוכה במקום אשר הכינותי, ואחר שעה ושתיים שהייתי משוקע בשינה הי' הרה"ג שליטא מקיץ אותו ומפייס אותו(?) תומ"י למחול למחול לו ע"ז בשביל ד"א שאיננו מניח לו לישון ואמר אחרי כי הי' רעב מאוד בתחלת הסעודה ואכל לחמו בתיאבון גדול עד שאינו יודע בבירור אם אכל כזית הראשונה לשם מצות סוכה בכונה שלימה אחרי דצריך לאכלו בכונה עצומה כמו כזית מצה בלילה הראשונה וע"כ ההכרח יאלצנו לשאול מאתי לחם משנה עד יום מחר אחרי כי כל ב"ב ישנים המה ואם להקיץ אותם פתאום אזי יבהלו מאוד מזה ובפרט ז' הרבנית תי' וגם ל"ש לגלות להם הטעם, וע"כ עד מהרה מלאתי רצונו כי ביתי בקיר חומת הסוכה יושבת, ונטל ידיו ובצע ובירך בכונה עצומה ולרוב דביקתו היה שש ושמח עד מאוד ואמר חדושי תורה עד סמוך לאור הבוקר ובראותי כל זה אף אני נטלתי את ידי ואכלתי ונהנתי מסעודה זו כאילו נהנתי מזיו השכינה, ומלחם שמים השביעני, אחרי כי טעם בו טעם מן ממש, כי למחרתו כשהחזירה הרבנית הצדקת ע"ה לזוגתי הצנועה ע"ה הלחם משנה אמרה לפני' כי הרה"ג שאל אותה מדוע לא הרגיש שום פעם טוב טעם בחלות שלו כמו בשלי ומזה תבין כי לרוב קדושתו ודביקתו הי' טועם בו טעם ג"ע דהרי ודאי מצד הדין יצא ידי חובה שהרי אכל בסוכה ובירך לישב בסוכה, ועם כל זה לא השקיט האיש עד שהוכרח לגלות לי סיבת הדבר של"ה בכונה עצומה כל כך כמו(?) תמיד והיו לו יסורין מזה בל"ס עד שהוכרח להחריד אותי משינתי, ואף כי אהב אותי מאוד וכאב את בן ירצנו, ומזה ראה גודל צדקת הצדיק.
<h2>סעיף סד</h2>
(סד) <b>אגרת מוסר</b> משנת תרכ"ט אשר כתב לסוחרי בערזא‏ דפ"ק בימי הסליחות מחמת שהיו טרודים מאוד במסחר הזה כל ימי הקיץ, וגם לרבות הלילה, כל כך עד שהיו בתי מדרשות חרבים מבלי באי מועד ואין איש מאנשי הבית שם. והעיקר המסחר הי' אז בשטרי זיעדבאהן אקטיען שנקראו אז בשם לאמבארדען על שהולכת מעיר וויען עד קצה ארץ לאמבערדייא ורוב עסקם בהם הי' כי השער שלהם הי' מוסיף והולך אז למעלה למעלה ממאה ר"כ עד שלשה מאות ויותר (האססע), והרבה מהם נתעשרו במסחר הזה, וגלל כן כשקרבו ובאו ימי הסליחות בקש לעוררן וז"ל הקדוש:
<small>לע"ם ב"ר די"ן הנכנסין תחלה לדין, ביום הדין, מעי המו ורוחי ידין, הגידו נא לי איך תמצאו מענה ביום הדין, כי ישאלכם המלך היושב על כסא דין, שאלה ראשונה בדין, קבעתם עתים לתורה כדת וכדין, איך תשיתו פניכם כאשר יעידון עליכם לאמברדין, אשר בם אתם הוגים יום ולילה, וגם בעת התפלה, לבכם מלא תחבולה ואזניכם לקול המולה, מה ירד ומה עלה.</small>
<small>אהה ידידי נפשי איך תוכלו כוחכם בריק ובהלה, כל היום ולכל הלילה ותחליפו עולם עומד בעולם נפסד וכלה, מתני מלאה רתת וחלחלה, בהעלותי על לבבי כמה גדלה המכשלה, ביטול תורה ותפלה, אוי לנו אשר כזאת בימינו עלה, קול צעקת בתי מדרשים הקדושים באזני עלה, בני יצאוני בתורת ה' מאסו ועזבוני, התורה והמשנה והגמרא, צעקו מרה, בבוקר ובערב, בת קול יוצאת מהר חורב, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, בינו נא זאת ידידי נפשי שמעו והאזינו, שיתו לבכם ותבינו, אם כל היום, יחריש החורש כשור לעול וכחמור אחר הרחיים מה יתרון לו בכל עמלו אשר יעמול בזיעת אפיים, תחת השמים, אם לא ישאר לו עת לאכול מיגיע כפים, ולתת חלק לנפשו בת המלך אבינו שבשמים, גם בן הרשע מ"ה אומר - מה העבודה הזאת לכם, ולמה תתמו לריק כוחכם.</small>
<small>שאלו נא סוחרי בערזא אשר בוויען הבירה, לא כל היום יתקבצו בני החבורה, ואך שעות שתים קודם הצהריים ושעה אחת או שתים, בין הערבים, כן יתקבצו ויבואו בכל יום פעמיים, לכל יש זמן ועת לכל חפץ, תחת השמים, ויתר היום איש איש לדרכו פונה, אשר לביתו - לביתו לחשוב הוצאותיו, ואשר לטיול - לטיול לבלות שעותיו, המשתכר - לאכול ולשתות ולהנות ממעותיו, והמפסיד להפיג צערו ולפזר דאגותיו, הצד השוה שבהם כולם מבקשים נופש לנפשם ישקלו כחות גופם כמה להעבידם וכמה להחפישם, להנות בעולם להרגיע גופם ולחלץ חושם, ואתם אחיי ורעי מדוע תעזבו נתיבות עולם, ומדוע תעבידו כחות נפשכם להחלם, וכי שר הבערזא רצע אזנכם במרצע להיות לו עבד עולם, דעו נא כי נפשו הוא חובל, לא יצא בשנת היובל.</small>
<small>נא ונא ידידי המלטו ממנו כצבי מיד, הצילו נפשכם מיד הציד הוא היצה"ר הפורש רשתות, לצודד נפשות, שובו בנים לגבולכם בתי כנסיות ובתי מדרשות, ובזכות התורה יצילכם מכל גזרה, וישלח לנו הגואל הצדק במהרה, השעות שהיו קבועות לכם לתורה, הנם לה' קדושות, אל תחללו בקריאת חדשי השעות צייטינגן ורפעשען ושמועות חדשות, אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תוכלו, גם עושר גם כבוד תנחלו, אל תאיצו לעלות ולא תפילו, אל תגעו לריק ולבהלה, פנו דרך ה' ישרו המסילה, <b>ש</b>מעו <b>מ</b>וסר <b>ע</b>ני <b>ו</b>גוע <b>נ</b>כאה לבב <b>ח</b>רפתו שומע, <b>ז</b>עיר הזעירים <b>ק</b>טן הקטנים, תם ואינו יודע, <b>שמעו נ</b>א מוסר אוהב וריע, המדבר בלב נשבר ונדכה, לישועת ה' מצפה ומחכה, אשר כל חוכי לו.</small>
<small>כגבר עברו יין מתעשר כהרף עין, יינו יפיג ועשרו אין, שכורת ולא מיין, כן סוחרי לאמברדין, יכולני לפטור מן הדין (עירובין סח, א).</small>
<h2>סעיף סה</h2>
(סה) שם פליטת ספרים סי' פ"ד. <b>מלחמות ה' </b> להרלב"ג, וקנאים רבים פוגעין בו ונתנוהו ספרו לחרם ושמו לשמצה וידוע דספר המלחמות העיר סער גדול בין החכמים שונאי הפלוסופיא, הראשון אשר יצא נגדו עוד בחיים חיותו היה הפילוסוף התוכן הר' שמואל ב"ר יהודה ב"ר משולם ממרשיליא ואחריו רב חסדאי וכו' וכן הריב"ש בתשובה סמ"ה ובספר האמונות קרא את ספר מלחמות ה' "מלחמות עם ה'", וכן בעל העקידה מתנגד כ"פ לשיטת הרלב"ג והגאון מהר"ם אלשקר דן את ספר מלחמות ה' לשרפה אף ביוה"כ שח"ל בשבת, וכן הרב מנשה בן ישראל בספר נשמת חיים פי"א עי"ש. אך מתי מעט התעוררו להצדיקו ולנקותו מפשע רב כמו הרשב"ץ והרב נוה שלום. ונאמן עלינו עדותו של הגדול שבאחרונים הרב הגאון החסיד מוהר"א מווילנא זצ"ל שאמר בזאת הלשון קודם פטירתו: הלואי שאזכה ויתננו אותי ליכנס בעולם הנשמות במחיצת הרמב"ם ז"ל ולכל הפחות במחיצת הרלב"ג ז"ל (קריה נאמנה עמוד קנ"ב).
וגם בחכמת התכונה היה מפורסם מאוד שהוא חכמתינו ובינותינו לעיני העמים, ונתנו לו הוד והדר כמו החכם פיקא די מיראנדולא רייכלין וקעפלער, וכן הפאפסט קלעמענס הששי‏, וכן חיבר ספרים הרבה בחכמת הרפואה ועל כן קראו מאיסטרא ליאון באנגאלס "גערסאנידוס" או מאגיסטער לעא‏ היהודי.
<h2>סעיף סו</h2>
(סו) סי' ל"ג. <b>סיייג לתֹורה</b>, לר"מ בן טודרוס הלוי וכו' ע"ש באתי להעיר כאן על דבר אחד והוא דמ"ש בספר היוחסין על רבינו מאיר הלוי דמיום שעלה לגדולה לא הלך אל אביו וכו' עי"ש -- לענ"ד טעה בזה במחכת"ה ונתחלף לו שמא בשמא, והוא רבינו מאיר מרוטנבורג ז"ל, וכמו שהעיר עליו תלמידו הרא"ש במסכת קידושין סי' נ"ד עי"ש.
<h2>סעיף סז</h2>
(סז) סי' י"א. <b>הלכה כסתם וכו' </b>. ועיין תוס' רבי עקיבא איגר מנחות פ"ט מ"ה, וכבר הקדימו בקושיא זו בספר חזון נחום והגאון יד מלאכי מישבו בטטו"ד מערכת מ' סי' תל"ג עי"ש. ואל"ק עוד דהא עיקר טעם היא דהלכה כסתם מדסתמיה רבי ודאי דעתו כדי שיהיה נראה כרבים והלכה כרבים, מה שאין כן כאן ל"ש כל זה אחרי דבלאו הכי סתם משנה. ועי"ל עפמש"ש בהגה' מ"ץ סי"א בשם מהרי"ם עי"ש.
<h2>סעיף סח</h2>
(סח) שם <b>מחלוקת ואח"כ סתם</b> הלכה כסתם כו' וא"ל דוקא כשכבר הפסיק בענין אחר, מה שאין כן כשעדיין אנו עסוקין באותו ענין. ובזה י"ל קצת קושי' הבנ"י במשניות טהרות ריש פרק ט' משנה א' (משנה, טהרות ט, א) במה שכתב שם הרע"ב דהלכה כר"ג שחכמים אומרים כדבריו ע"ש, ול"א הטעם משום דהו"ל מחלוקת ואח"כ סתם עי"ש. וכן לא קשיא קושיית הבני יששכר במסכת מכשירין פ"ב מ"ה (משנה, מכשירין ב, ה) על הרמב"ם שפסק כתנא קמא שם במרחץ דמותר רק ברוב עכו"ם כת"ק אף דרבינו הקדוש מסתים לה סתימא כר"י במשנה הסמוכה לה, עי"ש.
<h2>סעיף סט</h2>
(סט) סי' י"ב. <b>בית שמאי ובית הלל</b> הלכה כבית הלל. אמרי רבנן בטעמא משום דבית הלל ענוים היו עי"ש. והבאתי סמוכין לזה אחרי דמצינו בש"ס הרבה פעמים חזרו ב"ה להורות כב"ש מה שאין כן בבית שמאי לא מצינו כזה בשום מקום ע"ש.
ואגב ארחא אמרתי להעתיק כאן מ"ש לפרש המשנה פ"א דעדיות (מ"ו) (משנה, עדיות א, ו) אר"י אם כן למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלן כו', דאין לו פירוש לכאורה דהרי כבר אמר שם מתחלה (במ"ה) דמזכירין דברי היחיד בין המרובין שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו וכו' עי"ש. ואך ר"י בא לפרש למה מזכירין דברי היחיד במקום שגם היחיד בעצמו חזר מדבריו הראשונים והודה לבר פלוגתיה ואז אין לך לבטלה גדולה מזו, וכדמצינו שם בסמוך אלו דבירם שחזרו בית הלל להורות כבית שמאי וכו' ועל זה אמר שאם יאמר האדם כך אני מקובל יאמר לו כדברי איש פלוני שמעת והיינו קודם חזרתו ודו"ק.
<h2>סעיף ע</h2>
(ע) שם. איתא בשם האר"י ז"ל דלעתיד יהיו מורין הלכה כבית שמאי עי"ש. ולכאורה קשה על זה ממה שאמרו ז"ל בביצה (ביצה ה, ב) ר"א ור"ש אף מתקנת ריב"ז ואילך ביצה אסורה מאי טעמא מהרה יבנה בהמ"ק ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו ביצה ביו"ט שני, עי"ש. ולהנ"ל צ"ע דהא לעתיד ביצה לגמרי מותרת אף ביו"ט ראשון כמ"ש בריש פרקין ביצה שנולדה ביו"ט בית שמאי אומרים תאכל וכו'. ואולי קאי אסוף ביאתם, כשיהי' הכל על מכונם שכן מצינו בתפלת שמונה עשרה קודם הכל בנין ירושלים והשראת השכינה ואח"כ את צמח דוד עבדך כו'.
<h2>סעיף עא</h2>
(עא) סי' ט"ז. <b>הלכה כרבי עקיבא מחבירו</b>. הגאון המקובל בספר משכיל לדוד (פרדו) פרשת בא החליט דס"ל לרש"י דריה"ג יוצא מכלל זה והלכה כמותו אף נגד רבי עקיבא משום דמקדים ליה בכ"מ, ובודאי קשיש מיניה. והראה מקום לספר שער יוסף להגאון המחבר ז"ל עי"ש. ואפשר לישב בזה גם קושיית התיו"ט על הרמב"ם דפסק כבן ננס נגד רבי עקיבא בסוף פרק ח' דגיטין (משנה, גיטין ח) עי"ש משום דקשיש מיניה ומקדים ליה גם כן בכ"מ. ודברי תוס' חדשים שם צע"ק דעדיין קשה על ר' אמי גופא דלא פסק כר"ע עי"ש.
ובהגה הגאון מוהר"י ברלין על הרמב"ם פרק ט' מהלכות קרבן פסח דין ז' (פ"ט מהל' קרבן פסח ה"ז) קמתמה ע"ד לחם משנה שם במ"ש דהלכה כר"ע מחבירו עי"ש, והלא בסנהדרין ס"ח ופסחים ס"ט איתא דרבי עקיבא היה תלמידו של ר"א ודאמרי' הלכה כר"ע מחבירו אבל לא מרבו עי"ש. וצ"ע דהרי כללא הוא דר"א ור"ע הלכה כר"ע, וכן מפורש להדיא בסדר תנאים ואמוראים להגאונים סט"ו, וגם מצינו במסכת ברכות ל"ו דהלכתא כר"ע נגד ר"א אע"פ שהיה רבו והדבר צריך תלמוד.
<h2>סעיף עב</h2>
(עב) סי' י"ז. <b>ר' מאיר ור' יוסי וכו'</b>. ועיין לקוטי מנחם שם סי' ט"ו וז"ל תשובת הגאונים בשם ר' צמח בר פלטוי דסתם מתניתין ר"מ, ור"מ ור"י הלכה כר"י. ועיין תיו"ט דפרה (משנה, פרה ט, ה) דהקשה על זה וכן בבני יששכר שם, ואפשר לישב קושיא דהאי כללא דר"מ ור"י הלכה כר"י - תלוי בכללא אחריתא דסתם ר"י הוא ר"י בר אלעי ובמקום דאין הלכה כר"י אולי יוצא מכלל זה.
<h2>סעיף עג</h2>
(עג) סי' י"ח. <b>ר' שמעון ור"י הלכה כר"י</b>. ובית יוסף יו"ד סימן קי"ט וקפ"ט כתב דר"י ור"ש הלכה כר"ש עי"ש. והקשה עליו היד מלאכי דהוא נגד כללא דש"ס עירובין מ"ו עי"ש. ואפשר ליישב קושיא על פי מ"ש בספר בן יוחאי לחלק בין ר' שמעון סתם ובין ר' שמעון בן יוחאי עי"ש.
<h2>סעיף עד</h2>
(עד) סי' כ"א. <b>רבי ורשב"ג</b>, ועיין שם ליקוטי מנחם לענין כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ובאהלות פי"ח מ"ט (משנה, אהלות יח, ט) כתב הרע"ב דאין הלכה כרשב"ג והקשה התיו"ט שם דהוא נגד הכלל זה ותי' עפמ"ש מהרי"ק דהאי כללא ל"א בנגעים ואהלות עי"ש. ואפשר ליישב קשיא על פי מ"ש שם במשנה הקודמת ובית הלל אומרים כל מקום שחזיר וחולדה וכו' עי"ש, משמע דוקא חזיר וחולדה מה שאין כן שאר חיות שיורי משיירי וכדאיתא פסחים ד"ט וכ"א עי"ש ובודאי הלכה כבית הלל.
<h2>סעיף עה</h2>
(עה) סי' כ"ו. <b>תוספתא</b> וכ"מ שחולקים עלי' בתלמוד אין הלכה כמותה וכו' עי"ש. ואשכחנא גם כן דאף במקום שאין חולקים עליו בפירוש ורק נשאר הדבר בתיקו גם כן אין הלכה כמותה ומקום דגמרא דידן לא פשטי' מינה (ועיין ר"ן ר"פ יוה"כ).
<h2>סעיף עו</h2>
(עו) סי' ל"א. <b>רב ור"י הלכה כר"י</b>. ועיין לקוטי מנחם שם ס"ק ל"א לענין פסק הרמב"ם (פ"ו מהל' דעות) דפסק בתוכחה עד הכאה כרב עי"ש, וא"ל עוד משום דגם שמואל פליג על ר"י בזה. דרב אמר הכאה, ושמואל עד קללה, ור"י עד נזיפה. ורב ושמואל הלכתא כרב באיסורא.
<h2>סעיף עז</h2>
(עז) סי' ל"א. <b>רב ור"י הלכה כר"י</b>. והאחרונים נסתפקו ברב ושמואל לגבי ר"י כמאן, ובשו"ת הרשב"א סי' תש"ז כתב להדיא דהלכה כר"י עי"ש. ואמנם אין נראה כן ממ"ש התוס' (בכורות כא, א) ד"ה ר"י וכו', וכן כתובות דף ע"א, והרא"ש בפרק הלוקח בהמה עי"ש. ושל"ה כ' כן אף בשם הרשב"א וצ"ע. ויש להביא ראיה לדבריהם מרמב"ם הלכות דעות (פ"ו מהל' דעות ה"ד) דלפי זה לא יקשה קושיית הסמ"ג והובא בכסף משנה שם וכן נראה מדברי הכסף משנה פרק ח' מהלכות מלכים הלכה ג' וכמ"ש בשו"ת חיים שאל ח"ב סמ"ג להגאון המחבר ז"ל, וגם מסייע ליה לשון הזוה"ק פרשת נח דבתוכחה הוא עד הכאה וכרב, וגם ל"ק מה שהקשה בהמ"ס עמק הלכה בהסכמתו לספר טעמי המצות להר"ם הבבלי (נדפס מחדש עם פירוש בארות המים) על זה, והלא אין מלמדין הלכה מזוהר מדרש ואגדה כשהוא נגד הש"ס, וכן כאן דרב ור"י הלכה כר"י. ולענ"ד אין זה נגד הש"ס ורק גלוי מלתא בעלמא ראיתי כאן דגם רשב"י בשיטתיה דרב קאי וכן הוא בתנחומא ומ"ר פרשת צו וממילא כללא אין כאן וסתירה אין כאן. וגם ל"ק על הגאון בעל יד מלאכי דל"ח שם בערך רב ור"י גם המקומות הנ"ל וכן יוצא מהכלל הזה אי פליגי בפלוגתא דתנאי, ועכ"מ שם ובבית יוסף או"ח סי' רי"ד ופני יהושע ברכות דף ד' ע"ב. וא"ל עפ"י הגי' שנכתב שם בצדו בגמרא דף כ"ז ע"ב וביומא פ"ז ע"ב עי"ש. ודו"ק.
<h2>סעיף עח</h2>
(עח) סי' ל"ב. <b>ר' יוחנן וריש לקיש הלכה כר' יוחנן וכו'</b>. לקוטי מנחם שם הבאתי בשם הכסף משנה פרק י"ח מהל' פסולי המוקדשין דס"ל להרמב"ם דבמקום תניא כוותיה יוצא מן הכלל הזה עי"ש. וא"ל דוקא בתניא כוותיה, מה שאין כן כשאמרו רבא מסייע ליה לר"ל (ב"מ מח, א). ולפי זה צ"ל גם כן דפסקי' כר' יוחנן לגבי ריש לקיש אף במקום דרבא מסייע ליה, ולפי זה לא קשיא כל כך קושיית הכסף משנה על הרמב"ם (הלכה כ"ד). ועיין בזה באריכות בספר היקר פנים יפות עה"ת פרשת צו (ז' כ') על הפסוק והנפש אשר תאכל בשר וטמאתו עליו, עי"ש. ואולי יש לחלק דש"ה דל"ס כן להדיא ורק מכללא שמעינן לה מדאמר רבה קרא ומתניתא מסייע ליה לר"ל או כשאמרו מסתברא כמאן דאמר מחלוקת בזו כך מחלוקת בזו (זבחים מו, א) וכמש"ל בכללא דאביי ורבא עי"ש בסי' ל"ט. וצע"ק על הגאון בעל פנ"י שם מש"ס (יבמות ל"ו) דרבא פסק כר' יוחנן בר מתלת עי"ש. ועיין תוס' (ב"מ מח, א) ד"ח נתנה וכו' וע"ז דע"א ובכורות י"ג ד"ה ר"א וכו' וי"ל קצת בדוחק.
<h2>סעיף עט</h2>
(עט) סי' ל"ט. <b>אביי ורבא הלכתא כרבא וכו' </b>. והנה איתא בפוסקים דדוקא בדינין הנוהגין וכמ"ש הבית שמואל אה"ע סי' וי"ו סקט"ז וכן נראה מהרמב"ם. ועיין ספר פנים יפות פרשת בחקותי על הפסוק לא יחליפנו וכו' ע"ש באריכות ועיין תיו"ט כלים פ"ג מ"ב עי"ש.
<h2>סעיף פ</h2>
(פ) סי' ס"ד. <b>חסורי מחסרא</b>. והנה בענין לא זו אף זו כתבו התוס' ריש פרק האיש מקדש דבב' תי' ל"ש לומר לזא"ז עי"ש. וכן ל"ש במשנה שלימה וכמ"ש התוס' (יבמות ל, א) ד"ה דחביבא עי"ש. ואולי גם בבבא כשהוא במשנה שלמה. וכן י"ל בזו ואצ"ל זו. ולפי זה לא קישא כל כך קושיית הק"נ (ר"ה פ"ג סי' ח') דהתם ל"ה כמשנה שלמה עי"ש. ועי' של"ה חלק תורה שבעל פה סי' ז' שגמגם בזה על שיטת הרמב"ן שם ולהנ"ל י"ל ג' חילוקים בדבר ב' תיבות ובבא מג' תבות ולמעלה וכן בבא שהוא כמשנה שלמה, וכן אולי במקום דדי בב' תיבות ורק משום ותבחר לשון ערומים מהדר להוסיף איזה תיבה דינו רק כב' תיבות לבד. וכן בבבא בפ"ע כשהי' יכול לכוללו בראשונה דינו רק כג' תיבות. ולפי זה אפילו לבעל ק"נ דחשבי' ליה התם כבבא שלמה בפני עצמה, עם כל זה היה יכול התנא לומר "שופר שנסדק ודבקו דיבק שברי' פסול", דאז ע"כ ל"ש לומר רק זואצל"ז אם כן גם עתה כשהוסיף התנא ב' פעמים "פסול" דכינו כזואצל"ז. ויש לי חבילות ראיות על זה. ועיין פתחא זעירא לס' המקנה קידושין ומ"ש אני בישוב דבריו בהקדמת ספרי הקטן "זכר לפסח" עי"ש.
ואגב ארחא אמרתי להעלות כאן מ"ש בענין זה לישב קושיית הגאון בעל בני יששכר (על משניות) ריש פרק ט' דערכין דאיתא שם "או הובירה" וז"ל ופריך בגמרא ל"ל נרה דאתי' במכ"ש מהובירה עי"ש. וכ' התוס' דמצי למימר לא זו אף זו קתני עי"ש. ומקשה מתוס' הנ"ל ריש פרק האיש מקדש והניח בצ"ע ע"ש. ולא זכיתי להבן דבריו דהא התם איכא ג' תיבות ולפמש"ל, אל"ק מה דק"ל אמ"ש (ברכות יג, ב) משיב מחמת מה מפני הכבוד השתא משאל שאיל אהדורי מיבעיא ומתרץ חסורא מחסרא ולכאורה יותר הול"ל דזו ואצ"ל זו קתני מלומר חסורי מחסרא ולהנ"ל לא קשיא מידי. ובסמ"ע ר"ס ע"ב כתב דהיכא דתני בין בין הו"ל כמו זו ואצ"ל זו עי"ש. ובספר חי' מהרצ"א הלכות חנוכה לבעל בני יששכר על זמנים ומועדים עי"ש.
<h2>סעיף פא</h2>
(פא) סי' כ"א. <b>עולם קטן</b> - נדפס בצירוף מאמר צבאות ה' (המבורג תכ"ג).
<h2>סעיף פב</h2>
(פב) סי' ל"ב. <b>העטור</b>. וספר העטור לא היה נמצא אצל הרמ"א ז"ל, וכמ"ש בשו"ת שלו סי' צ"ב עי"ש. וצריך לומר גם כן שלה היה למראה עיני מהרש"ל ומהרש"א מדפליגי (ב"ב קנ"ז) אם יוכל הלוקח לומר מקום הנחתי לך לגבות על הנכסים שקנה אחר לקיחתו אם כתב לו דאיקני, עי"ש, והוא להדיא בעטור מאמר ד' אחריות עי"ש. וגם לא היה למראה עיני הכהן הש"ך זצ"ל ובעל המבי"ט מדכ' (חו"מ קט"ז סק"ה) בשמו במוכר שדהו בעדים והלוקח לא פרע טורף המוכר ממשעבדי והוא ז"ל חלק עליו ובעה"ע כ"כ להדיא (מאמר ד' אחריות) בשם רבינו אפרים כמבי"ט. וכן נראה שלא היה למראה עיני הגאונים בעל פנ"י וב"ש מדכ' מהרש"ל ב"ק בפסק ברירה שלו הא בדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה דבר מוחלט הוא בין לקולא ובין לחומרא, מה שאין כן הב"ש (אה"ע סי' קל"א) ופנ"י ביצה ל"ד העלו דרק מספיקא ס"ל כן, דספק דאורייתא לחומרא עי"ש. ובעל העטור באות ח' חלוקת קרקעות כתב כן להדיא ולא הביאו שום אחד משמו. ועיין מ"ש הגאון בעל שערי תורה בהקדמתו לשו"ת הרי"ף.
<h2>סעיף פג</h2>
(פג) סי' מ"ג. <b>ספר העיון</b>. וע"ס ריקאנטי פרשת בראשית על הפסוק ויתהלך חנוך וגו', עי"ש.
<h2>סעיף פד</h2>
(פד) סי' ח'. <b>פחד יצחק</b>. והגאון הזה הכן עצמו ארונו בעודו בחיים חיותו וכתב עליו בזאת הלשון:
"הבט יליד אשה ועזב דרכך, כי עד הלום בא אחרית כל גבר, את בוראך בימי בחורתיך תזכור, ותשיש יום מצא הקבר".
<h2>סעיף פה</h2>
(פה) סי' ס"ז. <b>פירוש תו"כ</b>. וכעת נדפס מחדש (וויען תרכ"ב) פירוש הראב"ד על תורת כהנים ועם הגהות לחכם אחד, ובהקדמת ספר אור ה' לר"ח קרשקש הביא פירוש הראב"ד על כל הש"ס וכבר נדפס על מס' עדיות וקנים.
<h2>סעיף פו</h2>
(פו) סי' פ"ד. <b>פלח הרמון</b> להרמ"ע. וידוע מ"ש בשו"ת הרמ"ע לענין ספק ספיקא הראוי' להתהפך דדוקא אם ב' ספיקות שוים הם, מה שאין כן אם הא' נוח מחבירו. והפר"ח השיג עליו ודחהו בשתי ידים. והרב בעל חוות יאיר בהשמטות מתמה עליו וסיים "ודבריו דברי אלהי"ם חיים". (ועי' כו"פ יו"ד סק"י).
<h2>סעיף פז</h2>
(פז) סי' צ"ד. <b>פנ"י שו"ת</b>. עיין הגהת מנחם ציון שם וראיתי בספר חדש "חקר הלכה" אות ח' סי' ד' שכתב בשם הגאון נו"ב בא' שצוה למכור החמץ ולא מכרו דאף על פי כן הוה בכלל הביטול. ול"ק ממ"ש בשו"ת פנ"י סי"ד דבשביל שצוה למכור ל"ה בכלל הביטול משום דתשובות אלו ל"ה נדפס בזמן הנודע ביהודה, עי"ש. וצ"ע דזה נמצא עוד בשו"ת פנ"י ח"א ונדפס יותר מק"ן שנה קודם לו.
<h2>סעיף פח</h2>
(פח) סי' קכ"ד. <b>פרדס</b> לרש"י. ובפרמא נמצא פרש"י על התורה כתב יד משנת ס"ה ובסופו כתוב בזה"ל: "הארון הקודש קודש קדשים המורה הגדול רבינו שלמה בן הקדוש ר' יצחק צרפתי ז"ל נלקח מאתנו ביום ה' כ"ט תמוז תתס"ה, והיה בן ס"ה כשנתבקש לישיבה של מעלה", עכ"ל.
<h2>סעיף פט</h2>
(פט) סי' קל"ט. <b>פרי מגדים</b>. קודם שהתחיל לחבר ספר פרי מגדים למד עשרים שנה רק מסכת חולין בעיון צח ודעת צלולה עם תלמידו ר' שמחה מבוברקא ז"ל. ואלו ס' הנדפסים לו:
ספר פורת יוסף (יבמות כתובות),
ואיזה כללים בדרכי הוראה (זאלקאווי תקט"ז),
גינת וורדים כללי ש"ס (פפד"א תקכ"ז),
רב פנינים - חיבור מאביו הג"מ מאיר מלבוב בתוספת נופך משלו,
וספר תיבת גומא על התורה,
ושושנת העמקים, כללי סוגית הש"ס (פפד"א תקמ"ב),
ראש יוסף - חולין (שם תקנ"ד), וכעת נדפס ראש יוסף עוד על איזה מסכתות,
(וספר "אם לבינה", שרשי לה"ק ארמית תלמודית כ"י בגנזי אקספורד),
קונטרס נועם מגדים - מדיני תפלה ומנהגים, נדפס פעם ראשונה בסדור הגיון לב.
ואגב גררא אמרתי להזכיר כאן מה שצ"ע לי במש"ש בדין אבל, וז"ל: וכן ט"ב שחל להיות בשבת דאין לומר במה מדליקין תוך ז' משום למוד תורה להזהר בדיני שבת, וכן אין לומר שלום עליכם השרוי בצער, עי"ש. וקשה אטו אין זה חשוב כאבלות בפרהסיא דעקרו נתקן בצבור (ועיין כלבו הלכות שבת). ואם כן אם לעולם יאמרו זולת היום אין לך פרהסיא גדול מזה. ואולי בשביל זה הדר ביה אח"כ כשכתב ספר נועם מגדים ופסק דגם בתשעה באב שחל להיות בשבת וכן אבל תוך ז' יאמרו במה מדליקין ול"ק קושיי' המו"ל משא"כ שלום עליכם דהוא בביתו יש להשמיטו בודאי. וכן אותן האומרים במה מדליקין תמיד רק בביתם כמנהג ספרד במדינתינו יכולין להשמיטו. ודו"ק.
<h2>סעיף צ</h2>
(צ) סי' קמ"ג. <b>פרי תואר</b>. למו"ה חיין ן' עטר. וכעת נדפס אגרת מהרב המקובל מו"ה גרשון קוטיוור מ"ש לגיסו הבעל שם טוב, מא"י אודות בעל אור החיים זצ"ל, וזה לשונו: "אהובי גיסי אדכרנא מלתא כד הוינא במדורך הקדוש אמרת לי פ"א שראית במראה שבא חכם א' לירושלים והוא ניצוץ של משיח והוא בעצמו אינו יודע מזה, ואח"כ אמרת לי שאין אתה רואה אותו וכמדומה שהלך לעולמו. וכשבאתי לכאן חקרתי אחר זה וספרו לי מזה האיש פלאי פלאים, ושמו הר' חיים ן' עטר, והיו כל חכמי ישראל בפניו כקוף בפני אדם ובא לשם עם הרבה תלמידים ולא האריך ימים שם, וזה כמו ה' שנים בזה הזמן שאמרת לי", עכ"ל.
<h2>סעיף צא</h2>
(צא) סי' ק"א. <b>פני משה</b>. והוא תיקן בעירו טבילה לנשים בתולות בשביל עון נדה ואח"כ התחרט על הדבר.
<h2>סעיף צב</h2>
(צב) סי' קנ"ה. <b>פרשת דרכים</b>. לבעל משנה למלך. וזכה לשתי שלחנות, והיה שלחנו של השולטאן אחמד, וכשהעתיק לאדרינפול לרגלי המוסטערונג נסע גם הוא עמו בלבוש החיל וסייף בצדו. והלך לבית הכנסת להתפלל וישב אצל הפתח ובין כה וכה שאל אחד לחבירו קושייה עצומה, אז קם בעל משנה למלך והשיב לו דבר נכון עד שהשתוממו על זה ואמרו, אי סייפא לא ספרא ואי ספרא לא סייפא, ואף הוא ענה להם כרגע שהרי אמרו חז"ל "הסייף והספר ירדו כרוכין מן השמים" (דברים רבה, ד).
<h2>סעיף צג</h2>
(צג) סי' ק"כ. <b>פסקי תוספות</b>. וכן הגאון המחבר בספרו מדבר קדמות מערכת יו"ד סי"ד, הביא פסקי תוס' דנדרים שאין בידינו תוס' העקרי שמתוכן נעשה פסקי תוס', עי"ש.
<h2>סעיף צד</h2>
(צד) סי' קל"ז. <b>פרי חדש וכו' </b>. פרי חדש יו"ד (א"ד תנ"ב) ועל אורח חיים (שם תס"ו). הגאון הזה לא נשא פנים בתורה אף נגד הקדמונים, וע"כ רבים לוחמים לו כמו הרב שמלה חדשה פרי תואר ור"ח קזיס בק' חק לישראל. והרב מוהר"י נבון בספר פרי מפרי ומהר"ד פרדו בספר מזמור לדוד עמדו לימינו. ומעולם תמיה לי על תלמידיו הגאונים כמו בעל בתי כהונה ומהר"ש אלגאזי שעמדו מלהצילו משיני כפירים ואריות הנ"ל.
<h2>סעיף צה</h2>
(צה) סי' פ"א. <b>פירושים על הראב"ע</b>. באתי לגלות לכם סוד א' כי נדפס ספר אחד בשם "מגלה סוד" על פירוש הראב"ע של חמש מגלות‏ שהוא בבל יראה ובל ימצא בכל גבול ישראל ואסור לבא בקהל.
<h2>סעיף צו</h2>
(צו) סי' כ"ו. <b>צפנת פענח</b> לראב"ן. ובהקדמת ספר מנחה חדשה לאבות מביא ממנו פירושו למסכת אבות עי"ש.
<h2>סעיף צז</h2>
(צז) סי' כ"ט. <b>צפנח פענח</b> למו"ה יעקב יוסף זצ"ל. ולו רגל על לשונו הקדמת רבו מו"ה ישראל בעל שם טוב ע"ש. וידוע דמתחלה היה מתנגד לשיטת הבעש"ט ודרכו היה לענות בצום נפשו עד חצי לילה ושאר סיגופים, וכשנודע לבעש"ט כתב אליו בזאת הלשון:
"תרגז בטני לקול הקורא, והנני מוסיף בגזרת עירין בצירוף קוב"ה ושכינתיה לבל יכנוס עצמו בסכנה כזו וכמשז"ל אין השכינה שורה מתוך עצבות. איעצך ויהי אלהי"ם עמך בעת לימודיך תדבק עצמך בדבקות גמור לעבודת הבורא ית"ש ומבשרך על תתעלם. מנאי הדוש"ת, ישראל". <br>
ומני אז שינה שיטתו. ובעל שם טוב אמר פעם אחת: רבונו של עולם, לא אבקש שכרי בעוה"ב רק על מה שנתתי לך יוסלי כזה (עס"ס פורת יוסף).
<h2>סעיף צח</h2>
(צח) סי' ג'. <b>קבלה להראב"ד</b>. גם חיבר דברי ימי מלכי ישראל בימי בית שני, ונדפס על ידי חכם אחד מאומות העולם עם הקדמה בשנת אלף תקי"ט למספרם.
<h2>סעיף צט</h2>
(צט) סי' כ"ה. <b>קונטרס אם למקרא כו' </b>. ונדפס בלבוב תקס"ז עם ביאור בשם נתיבות עולם להר"ש בר"ם הלוי גאלאנטי.
<h2>סעיף ק</h2>
(ק) סי' צ"ה. <b>קצור תקפו כהן</b> להג"מ יונתן אייבשיץ וכו'. ורבים מגאוני אשכנז ופולין לוחמים עמו כו' עי"ש. ותוכן המחלוקת הלא הם כתובים על ספר לוחות העדות להגאון מוהרי"א ז"ל וספר שברי לוחות למרי פלוגתא הג"מ יעב"ץ ז"ל המכניס בעובי הקורה ועומד בראש ומהאי גיס"ו הג"מ אריה ליב אבד"ק א"ד ועמם הגאון בעל פני יהושע אבד"ק פפד"מ. והרעישו העולם במכתבם בנותנם כבוד הגאון מוהרי"א ז"ל לשמצה, על ידי איזה קמיעות שיצא מתחת יד רבינו ז"ל בשנת תקי"א והחליטו דבקמיעות הללו ארס נח"ץ‏ נבלע בו ובעט"ו של נחש נכתבו, על ידי איזה אנשים נפתרו אותן קמיעות ועל ידי חילוף אותיות א"ת ב"ש ואח"ס בט"ע לגנאי כרצונם עד שהעלו אבק מרגלותם עד לשמים.
ואולם רוב חכמי הדור ונבוניו עמדו לימין צדקת הצדיק וקמה סערה לדממה, הקולות יחדלון והסער"ה נשכחה.
ומה מאוד אתפלא על כבוד ידידי המנוח הרה"ג מו"ה ח"ן דמביצר ע"ה מ"ש בספרו כלילת יופי דהגאון יעב"ץ ז"ל היה נוטר קצת שנאה וקנאה על הגאון בעל או"ת על שבא לגבולו וישב על כסא שלו דאביו הגאון בעל חכם צבי היה מתחלה אבד"ק אה"ו‏. צריך עיון גדול, לחשוב כזאת על הגאון וצדיק כמוהו שהי' מברך בכ"י ברוך שלא עשני אב"ד, וברח מכבוד המדומה, ושרי ליה מריה למר ח"ן. ואם נפשך לומר כזה יותר י"ל דקנא קנאת ה' צבאות ותבע כבוד הגאון הזקן בעשו"ת כנסת יחזקאל‏ שצוה לפני פטירתו למנהיגי ק"ק אה"ו להושיב על כסא אחריו את כבוד בנו הג"מ דוד קצנאלנבויגן אבד"ק קידאן אבל המה לא אבו שמוע לו מכמה טעמים כידוע.
וידוע דקודם שבא לשם הגאון הצדיק מוהר"י אייבשיץ זצ"ל היה פשתה שם חולי בין היולדות, לא עלינו, עד שמתו בשנה אחת ט"ז יולדות, והיה רעש גדול. וכשבא הגאון לשבת על כסא הרבנות דשם בקשו ממנו להתפלל וליתן קמיע ולומר למלאך הרף ידיך. והיה מתפלל בעשרה ועשה פדיון נפש וגזר תענית ונתן קמיע א' לבת נגיד ופו"מ דשם ה"ר געטשליק, ועד מהרה נתרפאה היולדת והמגפה נעצרה. וגם לא מת מבנ"י אף א', אפילו ממיתה טבעיית משך חודש אחד, והיה הדבר לפלא. וכשהראו את הקמיע לפני הג' יעב"ץ וצעק וקרא כי מצא מות בסיר, כי פתרו לפי דעתו ומצא שהוא מכת הצביי"ם, והוכרז ביום עשרה בשבט שהכותב הקמיעות ראוי להחרים, וכששמעו הפו"מ דשם הוסכמו להכריז ביום המחרת י"א בשבט ואותו החרימו, והוכרח לברוח משם תיכף באותו לילה לגיסו לא"ד להג"מ אריה ליב זצ"ל, ובאמת אם אתה עושה כן ולסמוך על נוטריקון ועל חלוף אותיות או גימטריאות וחשבונות וכדומה - אזי תוכל להפוך כל דבר מברכה לקללה וכן מקללה לברכה, ולעשות קודש חול או להיפוך. וזה לא כביר ראיתי באיזה ספר שרצו הוותיקין למחוק מברכות שבת הני ב' תיבות "מקדשי שמך" על דמספרו עולה תתי"ד כמו שבתי צבי ימ"ש. האין זה חוכא ואטלולא. ומביא לידי גיחוך. והוא רחום יכפר.
ומ"ש בקורות היהודים (לד"ר גרעץ) שהגאון נו"ב והגרא"וו חזרו לבסוף ממ"ש תחלה שהי' מליצי יושר בעדו וכמבואר באריכות בספר לוחות העדות עי"ש -- המה דברים בדויים ואין אות אמת בדבריו, וכמ"ש ידידי בספר מופת הדור עי"ש. (וע"ס נתיב מצותיך שער אמונה פ"ו ושביל התורה פ"א ע"ש).
ומי יגלה עפר מעיניך הגאון בעל פני יהושע לראות מ"ש בן בנך שיצא מחלציך ה"ה הגאון מוהרצ"ה ראזאניש אבד"ק לבוב (בהמ"ס ס' תשע שיטות) בהג"מ דו"ב אבד"ק פודהייץ בהסכמתו לספר אהבת דוד ויהונתן כי מאוד הטיב המחבר לעשות לקבוע בדפוס דברים ישרים לפלפל בחכמתו בדברי הגאון מוהרי"א ולא זכר איבת אבותיו כלל.
וזה נוסח מצבתו, מצבת קודש בק"ק אלטונא:
<br> והגאון יעב"ץ בר פלוגתיה נפטר אח"כ בשנת תקל"ו א' דר"ח אייר, וקנה מקומו אצלו, וכנראה שהי' עושין שלום ביניהם במרום, וגם קודם פטירתו אמר הג' יעב"ץ לבתו שהיתה יושבת אצל מטתו "כעת ראיתי בהקיץ תמונתו של הג"מ יהונתן ואדמה שתבע אותי לב"ד של מעלה", ומיד שבה רוחו אל אלהי"ם. והדבר פלא.
<h2>סעיף קא</h2>
(קא) סי' צ"ט. <b>קרבן אהרן</b> מהרה"ג מוהר"א ן' חיים וכו'. וז"ל בח"א סי' קכ"ה והיה רב באזמיר ויכפר על בני ישראל ברעש וכו'. ובספר קורא הדורות כתב דנפטר בעה"ק ירושלים, עי"ש. ויש לפתור הדברים כך, דלפמ"ש בספר בגדי אהרן (פרחיא) דרוש ל"ה וזה לשונו: "דרוש שדרשתי יום ח' אלול תמ"ח בערב בצום ובתענית על השמועה כי באה מעיר אזמיר כי הובקעה האדמה אשר תחתיהם ותבלע אותם ואת בתיהם ובתוכם האדם הגדול בענקים מוהר"א ן' חיים וכו'", עי"ש. ולזה כתב הגאון חיד"א ז"ל בלשון "ויכפר על בני ישראל ברעש", מחמת שהיו חושבים שגם הוא נאבד ברעש, ואולם כאשר ידענו ה' הצילו, וברח משם בעוד מועד בתחילת הרעש לירושלים, ושמ"ך. (ולזה הערני ידיד ש"ב הבחור כהלכה כמר א"צ הירשפרונג נ"י).
<h2>סעיף קב</h2>
(קב) סי' קי"ב. <b>קרית ספר</b> חיבר הרב המבי"ט וכו'. וזולת זה בירר וליבן זיקק וטיהר כל ד' חלקי הרמב"ם מהמון השגות אשר עלו עליו על ידי חכמי הזמן וכמה פעמים הודה הרמב"ם בעצמו לדבריהם, ואין להפליא כל כך על זה אחרי כי הרמב"ם היה הראשון שאסף בחפניו כל התורה כולה - שני התלמודים, התוספתות, ספרא ספרי ותו"כ‏ וכל המדרשים, והעלה על ספרו משנה תורה ובחר בלשון ערומים לשון הטהור עד שעשה בו כלי להשתמש בה כל אדם כל שעה.
<h2>סעיף קג</h2>
(קג) שם בקונטרס אחרון סי' א' <b>קבלה וכו' </b>. והנה הגאונים חכמי אשכנז ופולין האמנם רובם ככולם היו מרחיקין לימוד חכמת הקבלה וכמו שאמרו
מהרש"ל בשו"ת סי' צ"ח,
ורמ"א בספר תורת העולה פ"ד (תורת העולה חלק ג, פרק ד),
ושו"ת מהר"ם לובלין ספ"ג,
ושו"ת חוות יאיר סי' ר"י,
ומהרש"א בחידושי אגדות חגיגה דף י"ג,
וזקני הגאון הדרשן בזרע בירך שני בהקדמתו על התורה,
וש"ך יו"ד סי' רמ"ו,
ושו"ת פני יהושע יו"ד ח"ב סע"ח,
ובעל דמשק אליעזר בהסכמתו לספר נחלת צבי למוהרצ"ה טוכפיהרר מקראקא (שנת תי"א),
ובעל מסורת הש"ס בהסכמתו לספר אשל אברהם על הזוהר,
ובעל פמ"א בספרו כתנות אור פרשת בראשית,
ושו"ת נודע ביהודה יו"ד סצ"ג (נודע ביהודה (קמא) יורה דעה, צג)‏,
והג"מ צ"ה אבדק"ק הלברשטט בהסכמתו לספר עמוד העבודה להג"מ ברוך מקאסוב שנת תקכ"א בשם חמיו הגאון בעל פני יהושע.
ואף על פי שהיו מחבבין מאוד בלימודה והיו בקיאים מאוד בחכמת הקבלה כמו הגאון בעל מג"ש הש"ך והצ"צ ברה"ז ועבוה"ג ושער אפרים וסמיכת חכמים ובעל שו"ת בית יעקב וכו' -- עם כל זה היו מזהירים את העם לרחק ממנה בזמן הזה ובפרט בהדפסת ספרי קבלה חדשים מקרוב באו משום ואין איש אתנו יודע עד מה להשיג חכמתה עד תכליתה וקרוב להפסד יותר מן השכר, ושב ואל תעשה עדיף, ומי שלא ידע סודה על נכון יוכל לבא ח"ו לקצץ בנטיעות עי"ש.
ואולם הרב מוהר"י טעמרלש בהסכמתו לספר אור חדש למהר"ח בוכנר (שנת ת"ך) ובעל ווי העמודים עמוד התורה פ"ה ע"ש, וראה נא בעיניך מ"ש בשו"ת הב"ח סס"ד נגד אחד שהיה מלעיג על דרך הקבלה וז"ל: <br> "אין ספק בזה האיש שהוא חייב מיתה נדוי ושמתא שמדבר דופי על חכמת הקבלה שהוא מקור התורה ועיקרה יראת שמים וכמ"ש בעבוה"ק וראוי להחמיר עליו ביתר שאת להחרימו בכל החומרת של החרם מכל מה שהפה יכול לדבר", עי"ש.
ועיין מ"ש הגאון בעל עבוה"ג בהסכמתו לספר ספרא דצניעותא דיעקב (א"ד תכ"ט) וזה לשונו: <br> "יש חכמים בעיניהם דספרי קבלה בשתי ידים דחו, ועל משען קנה רצוץ בטחו, ותה"ל דידן נצחו, ועשו פרי והצליחו, לא די דאיסורא ליכא אלא מצוה רבה נמי איכא", עי"ש.
וכן הרב מו"ה בנימין הכהן ותלמידיו ובראשם הרב מוהר"י אירגאז בספרו שומר אמונים האריכו לזרז את האדם להתמיד בחכמה זו ולגלות הנסתרות והיו למאורות עי"ש. ובספר אמונת חכמים וקל"ח פתחי חכמה. והבוחר יבחר. והעיקר שילמוד מתוך טהרה וידקדק מאוד במצות התורה ובדרבנן בזהירות יתירה וכל יתעצל בלימוד גמרא ושו"ע על ידי זה. (ועמ"ש אני הדל בקונטרס בית גדיא בס"ס זכר לפסח על הגדת פסח).
<h2>סעיף קד</h2>
(קד) <b>קליר</b>. וז"ל רש"י תלים קכ"א "ביוצר ליום ב' דסוכות שיסד ר"א הקליר בנו של רשב"י", עי"ש. ראיתי מקשים ממ"ש התוס' חגיגה י"א דקליר הוא ר' אלעזר ב"ר שמעון דקרי' עלי' מכל אבקת רוכל תנא קרא קרובץ ופייטן (ויקרא רבה, ל), ובימיו היו מקדשים על פי הראיה ומעולם לא יסד קרובץ רק ליום ראשון ע"ש, ואנחנו לא נדע מה זו תמי' דבודאי הוא יסדו רק ליום ראשון ואחרי זה היו מחלקים פיוטיו לב' ימים. וכן מ"ש בעל הקרובות (היידנהיים) בהקדמתו לשמ"ע בשם בעל הגה רש"ש לס' היוחסין דהי' נקרא ר"א בר יעקב הקליר לפ"מ שמצא במחזור אשכנזי בקרובות ליום ז' של פסח בר"ת <b>אני אליעזר בר יעקב הקליר מקרית ספר</b>. והאריך בזה עי"ש. גם כן לא אבין תמיהתו, וכי לא יכול להיות דהי' עוד חכם אחד מכונה בשם "קליר". וגם בדורות שלפנינו מצינו דהגאון בעל אור חדש היה נקרא בשם ר"א הקליר וממנו נצמח משפחת "קליר" עד היום הזה. ועיין מה שהארכנו עוד בזה בחלק א' אות ק' בהגה מנחם ציון שם.
<h2>סעיף קה</h2>
(קה) סי' ל"ג. <b>רקח</b>. חיברו רבינו אלעזר בן רבינו יהודה מגרמיזא. הנה בח"א כתב הגאון המחבר מערכת א' סי' רי"ט דרבינו אלעזר רקח היה בשנת תתקצ"ח, עי"ש. לא אדע כונתו, והלא עוד הרבה שנים קודם זה מצינו אותו שם בתקנת גרמייזא כ' דבשנת תתקנ"ז (או תתקנ"א) נהרג שם זוגתו הרבנית מרת דולצא וב' בנותיו ובנו והמלמד שלו, עי"ש. ואולי כונתו דנפטר בשנת תתקצ"ח. וכ"כ שם בהגה מנחם ציון עי"ש.
<h2>סעיף קו</h2>
(קו) <b>רבנית</b>. כבר הארכתי בענין זה בשארית ציון חלק א' מערכת רי"ש סי' פ"ו, וקנאתי לציון קנאה גדולה, לבנות ציו"ן, נשים המצוינות צדקניות חכמניות דרשניות בעלת שם יגן בעדנו זכותן ומדוע יגרע נחלתן. ולטוב בית הנשים באתי כעת עוד להוסיף עליהם, וליתן שכר למביאיהם:
<b>א) הרבנית מרת בילא בת הג"מ יצחק</b> אבד"ק אה"ו, אשת הג"מ מענדל אבד"ק ללינסק, אמו של הרה"ק מו"ה נפתלי אבד"ק ראפשיץ. ובספר אהל נפתלי הביא ממנה דברי תורה.
<b>ב) מ' וויטשי בת הג"מ צ"ה מאפאטשנא</b> אבד"ק הילדסהיים בהג"מ אביגדור אבד"ק חנטשין חתל הקצין מו"ה צ"ה וויטיש מאפטא, זקנו של הגאון על נו"ב ז"ל מלומדת ומופלגה בש"ס ופוסקים עד להפליא, והיתה אשת הגאון מו"ה העשל הו"ו אבד"ק יוזעפאוו ונתגרשה ממנו בגט בעל כרחה על ידי שליח שסדר לו הגאון בעל פני אריה ע"י פעולת צדיק דודו הג"מ יצחק מהמבורג (<small>דהג"מ העשל היה בהג"מ מנחם מאניש אחי הג"מ יצחק מהמבורג</small>), והגאון בעשו"ת נו"ב היה מתנגד לגט זה (ע"ש נו"ב אה"ע סי' ע"ה) עד שהוכרח לגרשה שנית מדעתה ונשאת בזווג שני להג"מ צ"ה אבד"ק שוועדן בהמ"ס מספר צבאם והוא נשא בת הג"מ אריה ליב בהפרנס דד"א מו"ה אברהם ב"ר חיימ'ש זכר כלם לברכה.
<b>ג) מרת לאטא בת הג"מ לב אריה</b>. והביא שם כמה דברים וחידושי תורה ממנה.
<b>ד) מרת מרים</b>. החזיקה ישיבה עם תלמידים מופלגים והיה ווילון מפסיק בינה ובינם והיתה בת הג"מ שלמה שפירא אמו של הג"מ שמעון לוריא אבד"ק ערינפורט.
<b>ה) מרת שרה רבקה רחל לאה בת הג"מ יוקל</b> אבד"ק גלוגא, אשת הגאון מו"ה שבתי הכהן ראפאפורט אבד"ק קראסני בהמ"ס תחנה אמהות.
<b>ו) מרת שפרינצא</b> אשת הג"מ מרדכי קמפנר (שנת ת"ן) לא היתה קריאה אשר שגבה ממנה, בקיאה בחסרות ויתרות והמסורה שבכל תנ"ך, לא הניחה משנה ואגדה בב' התלמודים שלא ידעה בעל פה. (<small>ועיין הקדמת ספר בן יוחאי לנכד אחותה</small>).
<b>ז) מרת אידל</b>, אשה חשובה ומלומדת המפו' בת הג' ר' משה ר' מענדלש (י"ז אייר תל"ה).
<h2>סעיף קז</h2>
(קז) סי' וי"ו. <b>שו"ת מהרי"ל</b>. ראיתי מהרי"ל כ"י ישן נושן נכתב ונסדר על ידי ה"ר אשר ב"ר יחיאל הכהן רופא המכונה ענשכין (משנת רל"ג) במצות בני מהרי"ל ה"ר מולין וה"ר שמעון. ונמצא שם הלכות שלמות שלא נדפסו עד היום כמו הלכות הפטורת, הלכות העבור, וצוואת ר' אליעזר בר"ש חזון ממגנצא שנפטר (שנת קי"ח) וצוואת ר"י החסיד ותקנת רבינו גרשום מאור הגולה.
<h2>סעיף קח</h2>
(קח) סי' ט"ז. <b>שארית יוסף</b>. שו"ת גם ביאור מרדכי ברכות מועד ונזיקין והלכות קטנות ועל טוח"מ (קראקא ש"ן). ואגב ארחא אמרתי להעתיק כאן שם בתו מר תגיטל שהיתה אשת הג"מ שלמה חריף אבד"ק לבוב ושמ"ך (כ' חשון נשמ"ח).
<h2>סעיף קט</h2>
(קט) <b>שלמה לוריא</b>. מצינו שהיה חותם את עצמו לפעמים בשם ש"ר יצחק והוא ראשי תיבות שלמה ר' יצחקש על שם זקנו הג"מ יצחק קלויבר וכמ"ש בח"א מערכת שי"ן בהגהת מנחם ציון סי' ל"ח.
ומ"ש בפליטת סופרים ח"א סי' ק' דמהר"ם לובלין היה חותם בשם ש"ר יצחק הוא טעות ממקום למקום, ויש למחוק שם מתחלת תיבת "ואולי כו'" עד מקום תיבת "ר' יצחקש", כי איננו מקומו שם כלל.
<h2>סעיף קי</h2>
(קי) סי' ק"ב. <b>של"ה</b>. שמעתי מכבוד אדמו"ר הה"ג מוהרש"ס אבד"ק קראקא שאמר בשם אביו הגאון בעשו"ת חת"ס ז"ל בשביל דשם "שני לוחות הברית" הוא גדול ויקר מאוד על כן רגילין העולם לקרותו רק בראשי תיבות בשם <b>של"ה</b>. וכן ספר משנה תורה נקרא רק בראשי תיבות <b>רמב"ם</b>. וכן עשרת הדברות לבעל העטור נקרא בשם <b>העטור</b> או <b>ספר הדברות</b>. וכן האלשיך קרא לספרו בשם "תורת משה" ונקרא בשם הכינוי <b>אלשיך</b> לבד ולא זכו כולם לקרא בשם המפורש שקרא להם המחבר. ועל כן אנכי תמ"ה תמ"ה איך קראו כעת לחי' תורת הגאון החת"ס על התורה בשם "תורת משה", דבר שנצטער בו אותו צדיק וכו', ובל"ס לא ידעו נכדיו מזה.
ואולם מצאתי כעת בספר היקר שדי חמד סוף ח"ז שכתב שאין להקפיד על זה והביא ראיה מספר <b>בית אלהי"ם </b> למבי"ט, לספר <b>צבאות ה'</b> להרמ"ע, וספר <b>אור ה'</b> לר"א קרשקש. וכן <b>אוצר ה'</b> לבעל שושן סודות. עי"ש.
<h2>סעיף קיא</h2>
(קיא) סי' ק"ה. <b>שער כבוד</b> ה' לר"א אלאנקווה. וכבר הביא הגאון חיד"א בח"א (א' רכ"א) שהיה מלומד בנסים עי"ש. והיה מגולי ספרד ומקומו באלגיר בעיר תלמסאן (ריב"ש סמ"ד). ועד היום הוא מפורסם שם לאיש קדוש ובאים על קברו להתפלל שם ולשפוך שיחתם וסועדים שם על קברו וקוראים אותה סעודה דבי רב, והנותר מחלקים בין בני ביתם, וגם לוקחים מעפר קברו ונושאין אותו במטפחת על צואריהם בקמיע לרפואה, ודירתו ובית הכנסת שלו קיימים עד היום. ופעם אחת בשנה יבואו להתפלל שם ולאכול סעודה אח"כ, ומצבתו כמעט נמחק ולא נשאר רק בש' ר"ב מת ר"ב ומסורת בידם הוא כי פ"א נחלה בת המושל ונקרא לשם ונתן לה רפואה ונתרפאה מיד וע"כ ניתן חירות ליהודים (ועיין מסע"י לבנימין השני).
<h2>סעיף קיב</h2>
(קיב) סי' קל"ד. <b>שפתי כהן</b>. והש"ך ישב תחלה בק' דרעזניץ, ויקר מקרה שהג"מ העשל ז"ל נתאכסן בק"ק נ"ש אצל הג' בעל צמח צדק ובשבתם יחד על השלחן בא מכתב מק"ק העלישוי בשאלה אם הרב הש"ך ראוי לשמש שם בכתר הרבנית ויפן אל הרב הג"מ העשל והראה לו המכתב דבל"ס נודע לו מטיב הרב הש"ך אחרי דהוא גם כן מארץ פוילין ויענהו בחפזון דהוא ראוי לשמש ברבות אף בק"ק נ"ש, והג' בעל צ"צ השיב כ"ז בענות לבו לק"ק העלישוי והי' שם הש"ך אב"ד עד שנת פטירתו (תכ"ג).
שם. ועשו"ת אמונת שמואל (סכ"ג) דיצא עליו עוררין על דהרבה דברים לא נאמרו על שם אומרן, עי"ש. אבל אל תתמה על החפץ, כי כמקרה הזה קרה גם להגאונים בעל נחלת צבי על הש"ע תלמידו של הב"ח ובעל עולת שבת ועולת תמיד ולבעל בית דוד (קורינאלדו) על משניות, ועד אחרון לבעל ספר הברית וכמ"ש בהתנצלותו בהקדמתו כשבא שנית לבית הדפוס עי"ש. וכן להג"מ דוד לידא ז"ל.
שם. המקובלים מעידין עליו שהי' יודע שם המציאה ושם הכתיבה ובשעה מועטת היה כותב כמה שהיה רוצה. ולפי זה א"ל קצת משחז"ל ברכות דמשה רבינו ע"ה כתב י"ג ספרי תורה ביום מיתתו ומה שהקשו דהא נ"נ בשבת -- י"ל דהיה בערב שבת תוך מעת לעת למיתתו והו"ל יום מיתתו.
<h2>סעיף קיג</h2>
(קיג) פליטת ספרים ש' סי' קל"ז. <b>שיר חדש</b> מאת אדמו"ר הרהג"מ שמעון סופר אבדפ"ק קראקא זצ"ל (נדפס בוויען תרס"ב על ידי בנו ידידי המנוח הרהג"מ שלמה אלכסנדרי סופר מסערעט ז"ל עם ספר שירת משה לאביו הגאון בעשו"ת חת"ס), והמה שירי קודש, שירי הנפש. והיה כנוח עליו רוח האלק"י דבר יום ביומו ומדי שבת בשבתו, חודש בחדשו ומועדים טובים, דברים נשגבים, הנאמרים ברגשי קודש ולב, מי לא ימס בקרבו בקראו בו שתים ושלש דלתות משירי ציון או משירי התעוררות והשתפכות הנפש.
ועוד זכור אזכור פעם אחת בימות הקיץ שהיה חמימות גדול וכאדמו"ר הלך חוץ לעיר לטייל קצת שם על ראשי ההרים לשאוף רוח צח הרחק מאוד מאדם העיר ומהמונה, והיית מלוה אותו אז וכשבאנו לשם, אזי היה פושט מעליו בגד העליון והיה עומד מחשב ומעיין איזה רגעים עד שרוח השיר נוססה בקרבו ופתח פיו בשירי קודש ופניו היה בוערת כגחלי אש וממש בפשטות הגשמיית עד שהתחיל לרקוד בגיל ורעדה ואז נפעמה רוחי בקרבי, ונשתוממתי על המראה ודמיתי כי נפתחו השמים ומלאכי רום יורדים ועולים, כי כן תלבשנה בנות מלאכי"ם מעילים, וכלם יחדיו ירננו ויזמרו לשמו הגדול ואחרי עבור שעה שבה רוחו אליו.
<h2>סעיף קיד</h2>
(קיד) <b>שו"ת נודע ביהודה</b>‏, ועיין מ"ש הגאון המחבר (ח"א נו"ן ס"ט) "ואם בענין גלוח בחול המועד נטה קו וכו'" עי"ש. ושמעתי מכאדמו"ר הג' מוהרש"ס אבד"ק קראקא ז"ל דעיקר טעם ההיתר היה לגלח בחוה"מ על ידי פועל שאין לו מה לאכול לאלו שהולכים בין השרים והיו רגילין להסתפר זקנם פעמיים בשבוע תמידים כסדרן עד שלא היה שיעור "כדי נטילת הזוג" בין זה לזה, ואם לא היו מגלחין בחול המועד אזי יגדל פרע שער זקנם כדי שיעור ויבואו לידי איסור דאורייתא. אבל ל"ר לגלות להם טעם ההיתר דעל ידי זה יתפרץ הדבר גם בשאר מקומות ועל כן אוסר לגלח במספריים ואח"כ בתער אף באין בו שיעור.
ועוד שמעתי מכאדמו"ר הנ"ל שאמר משמי' דאביהו בעשו"ת חת"ס ז"ל אף שהיה נוהג בעצמו שלא לומר "לשם יחוד" משום קפידת הגאון בעל נודע ביהודה ז"ל (יו"ד סצ"ג‏), עם כל זה לפעמים היה מקנא באותן האומרים אותו. וכזה שמעתי מידידי איש בריתי הרב החסיד החו"ב מו"ה נפתלי ראטנברג ז"ל שהיה מבני ביתו של הגאון בעשו"ת דברי חיים זצ"ל, של"ה מקפיד כל כך לומר תמיד "לשם יחוד". וכן שמעתי דאף הגאון נו"ב בעצמו לה היה מוחה תמיד באחרים שאומרים אותו, ועם כל זה פעם א' היה חסיד אחד משתוקק לברך על אתרוג שלו שהיה מהודר ביותר, ופתח לומר "לשם יחוד" - תו לא היה מניח אותו לברך על אתרוג שלו (וע"ס עורה שחר ערך לשמה עי"ש).
<h2>סעיף קטו</h2>
(קטו) סי' קי"ב. <b>שערי אורה</b>. בספר קוה"ד החליט שהיה בזמן הר"י בן הרא"ש וכו' ובקובץ כ"י ראיתי שהי' בשנת רנ"ב מיוצאי ספרד וכו' ובעל החרדים כ' בשם הר"י דמן עכו מעשה ברבינו יוסף גיקטליא וכו' עי"ש. ובל נעלם מאתנו מ"ש המקובל הר"י חייט בהקדמת ספר מנחת יהודה (פי' לספר מערכת אלקי"ת) וז"ל: <br> "ואלה הספרים אשר תקרב אליהם: ספר יצירה, ספר הבהיר - תעשה עטרת לראשך, ספר הזוהר - לא ימיש מפיך והגית בו יומם ולילה, וספר הרב יוסף ן' גיקטליא, והרב ש"ט דיליאון - ענדם על גרגרותיך, וסודות הרמב"ן - כתבם על לוח לבך, וספר הר"ם מריקאנטי - תקשרם לאות על ידיך, וספר המערכת עם פירושי - זה יהיה לטוטפות בין עיניך, ואז תצליח את דרכיך ואז תשכיל", עכ"ל.
וידוע דבעל החייט היה בזמן הגירוש כמו שהאריך בהקדמתו שם. ואיך יאמר כזה על החכם שבזמנו ולהקדימו לרמב"ן ולריקאנטי ולהמערכת ובל"ס החייט תופר כדרכו, ולא יקדים המאוחר או יאחר המוקדם וישתנה סדרי הדורות. וידוע דהרש"ט ורמב"ן חיו במאה הראשונה, וכבר מצינו שם משפחה זו גם בסוף אלף הרביעי כמו ר' יצחק ן' גיקטליא, ור"י בן שאול ן' גיקטליא, ור"ש הנגיד ב"ר יוסף הלוי ן' גיקטליא (ד"א ת"ש ת"ת), ור"מ ן' גיקטליא אלסרקוסתי (תת"ל), והמקובל ר' יעקב ן' גיקטליא (ה"א). וע"ס היוחסין. ולפי זה הקובץ כוז"ב ואתו הסליחה ורק נאמנו אלינו העדים, כמו החייט והחרדים.
ושמעתי מכאדמו"ר הה"ג מוהרש"ס אבד"ק קראקא שנצטוה מפי כבוד אביו הגאון בעשו"ת חתם סופר זכר כלם לברכה, דאם יתאוה ללמוד חכמת הקבלה יבחר רק בספר שערי אורה, המשמחת לב ועינים מאירה, ולדבקה בו כל ימיו, וע"כ פקודתו שמרה רוחו דאף גם בשבתו בין שרי יועצי המדיה בקמ"ר ווינא והיתה אתו וקרא בו כל ימי שבתו שמה, ותא חזו מ"ש הגאון מוהר"א ברודא בהסכמתו לספר שערי אורה (אופיבאך ועת"ה) שנדפס עם פירוש קצר בהמ"ס צל העולם להמקובל הרב‏ מו"ה מתתי' דלאקרוט מבריסק (ובנו היה הג"מ אברהם משה דלאקרוט היה ספרא דמתא פ"ק בזמן הב"ח והתיו"ט) וז"ל שם: "האיש אלוק"י קדוש האר"י ז"ל צוה על לימוד ספר הקדוש שערי אורה", עי"ש.
<h2>סעיף קטז</h2>
(קטז) סי' ק"כ. <b>שערי צדק</b>. ובסה"ד הביא כמה ספרים שמם שערי צדק עי"ש. ואנכי לא אשיג לו איך וכמה? וז"ל סה"ד (ח"ב אות שין):<br> "ספר שערי צדק ר"י ן' קרניטולי כללים והתחלה לחכמת הקבלה ומכל שמות הקדושים וכינויי הספירות (קרימונא שכ"א) ובשה"ק ר"י ב"ר אברהם ן' דית חי' ספר שערי צדק, שערי צדק פי' על הספירות ע"ס נובלות חכמה דף קצ"ה", עכ"ל. אם אמנם שלשה שערים נפתחו לו, עם כל זה אנכי איננו ממאמיני השלש ח"ו וכאשר נבואה שעריו פנימה נראה דרק אחד הוא ואין שני לו, והמעיין ישפוט בצדק על דבר אמת דבן קרניטול טעות סופר הוא וצ"ל <b>ן' גיקטליא</b>, וכמ"ש בקוה"ד בשם ספר היוחסין דר"י גיקטליא ב"ר אברהם חיבר ספר שערי אורה וספר שערי צדק, שער השמים, מרכבת יחזקאל, וספר גנת אגוז. וכת' שם בהקדמתו בהיותו בן כ"ו שנה חיבר ספר ההוא עמוק מאוד ומשם נודע כמה רב חיליה בחכמה זו, עכ"ל. ובל"ס הוא ספר שערי צדק. ומ"ש בשם שה"ק ר"י ב"ר אברהם ן' דית גם שה"ק טעה בזה במח"כ ליחסו לר"י ב"ר אברהם ן' דית וקצת ראיה לזה משום דר"י גיקטליא הי' בן אברהם ועוד דלא זכר כלל את שם הר"י גיקטליא שחי' ספר שערי צדק.
ומצאתי אח"כ כזה בספר אוצר הספרים לר"י בן יעקב בשם החכם פירסט ע"ש ומש"ש ורוצה להחליט דספר שער השמים הוא ספר שערי צדק אי אפשר לומר כן, דאחרי דספר שער השמים כבר הוא נדפס בפני עצמו והוא בוך ח' קונטרסים הראשון מהם כולל לקוטי רה"ג וכו' ונדפס מחדש.
<h2>סעיף קיז</h2>
(קיז) סי' קכ"ב. <b>שערי שבועות</b> לרה"ג ועיין תוס' יבמות מ"ח ע"ב ד"ה היכא וכו'. עי"ש.
<h2>סעיף קיח</h2>
(קיח) סי' קכ"ט. <b>שערים</b>. עי' ר"ש בן חפני וב"י יו"ד סמ"ג הביא בשם ספר שערים דר"ש בן חפני, עי"ש.
<h2>סעיף קיט</h2>
(קיט) פליטת ספרים סי' צ"ה. <b>שער ההכנה</b> למוהר"ן כ"ץ ומ"ש בשארית ציון ח"א מערכת נו"ן סי' פ"ה דבעל סמיכת חכמים היה בן יהודה, וע"כ הי' קורא ספרו לחי' ברכות בשם "ברכת יהודה" -- וזה טעות. ואך היה בנו של הג"מ יצחק אבד"ק סטעפאן בה"ג מהר"ן כ"ץ אבד"ק לובלין כמבואר בציונים שעשה לספרו שם בזמר נאה לחנוכה. וגם לא קרא לספרו בשם "ברכת יהודה" ורק ברכת ה' ורק מפני קדושת השם כתב ד' במקום ה' אחרונה (ולזה הערני הבחור כהלכה ש"ב כמר א"צ הירשפרינג נ"י).
<h2>סעיף קכ</h2>
(קכ) <b>ששפורט</b> הרב מו"ה יעקב ששפורט הובא לעיל בח"א מערכת יו"ד סי' רס"ט התחיל לנהוג נשיאותו במדינת פיס בהיותו כ"ד שנים ומפני עלילת שוא ברח משם לאירופא והיה אבד"ק לונדון המבורג ליווארנא וא"ד ושמ"ך (ד' אייר נח"ת). והיה מראשי הקנאים נגד השב"ץ וכת דיליה, וכמבואר בארוכה בק' ציצת נובל צבי שחי'.
<h2>סעיף קכא</h2>
(קכא) <b>שו"ת מהר"ם מינץ</b> מצאתי לנכון להעתיק מה שמצאתי בשו"ת מהר"ם מינץ סס"ג מהנוגע לעירנו עיר קראקא וז"ל שם: "על כרחך שמעתם אשר פגע הכומר גם ביושבי תחת המלך פולין מלכות קראקוב וסביבותיהן אשר מקדם ומאז כתבו פליטה לבני הגולה, ולא האמינו כל יושבי תבל כי יבא צר ואויב גם בשערי פולין עתה הם רובצים תחת משא מלך ושרים וכתבו לנו לבקש להם עזר ותרופה", עי"ש.
ואגב ארחא באתי כאן להעיר כי הג' מהר"ם מינץ ובן דודו הג"מ יהודה מינץ היה בין המגורשים במגנצא בשנת רכ"ב כ"ה מרחשון על ידי הארכי הגמון אדאלף השני מנאסוי.
<h2>סעיף קכב</h2>
(קכב) סי' ט"ז. <b>תולדות יצחק</b>. ועיין מ"ש שם בהגה מנחם ציון וא"ל עוד דכונתו לספר תולדות יצחק להג"מ יצחק הכהן דרשן ודיין פ"ק קראקא חותן משה הג"מ משה דרשן ב"ר שמואל מחליש בהמ"ס דרש משה עה"ת על דרך פלפול כדרכם נדפס בלבוב ע"ס בראשית ואני ראיתיו כלו בכתי"ק והיה נמצא בו הסכמת הגאון פנ"י בעצם כתי"ק ובפנקס הקהל דפ"ק נמצא חתימתו משנת תכ"ה י"ד סיון אחר חתימת הג"מ אריה ליב פישלש המכונה (הויכר ר' ליב) ונפטר ט"ו אייר תל"א בהג"מ זכריה מענדל הנקרא ר' מענדל קלויזנר ולפמ"ש בספר זכריה משלם (פפד"א תקל"ו) והיה מכונה גם כן בשם זכריה הנביא.
<h2>סעיף קכג</h2>
(קכג) סי' י"ג. <b>תולדות אדם וחוה</b>. דפוס קושטא רע"א. ועיין ח"א מערכת יו"ד סי' שפ"ב שכ' המחבר דספר הזה נדפס מלא טעיות בסיבת מעתיקים שונים עי"ש. ולפי זה לא קשיא כל כך קושיית הבית יוסף או"ח סי' פ"ג עי"ש. ועיין ש"ך חו"מ סי' של"ב עי"ש. וחלק שני הוא ספר מישרים נדפס עם באור ר"ח אלגאזי קושטא תכ"ט בשם נתיבות משפט וע"ל מערכת נו"ן סי' נ"ב עי"ש.
<h2>סעיף קכד</h2>
(קכד) סי' ל"ו. <b>תורת אמת</b>. למוהר"א ששון ואולי מ"ש בשפתי ישנים שפת אמת הוא ט"ס עי"ש.
<h2>סעיף קכה</h2>
(קכה) סי' מ"ם. <b>תורת החטאת</b>. המנהג פה בכל שנה ושנה מתאספים ביומא דהלולא ובאים אנשים לאלפים מקרוב ומרחוק להשתטח על קברו ואומרים תהלים ותפלות, והרב דמתא אומר דברי כבושין ועניני מוסר וגם פלפלת כל שהוא לישב דברי הרמ"א במקומות הצ"ע הן בשו"ע או בתו"ח שתפסו עליו האחרונים, ומרבין בצדקה לטובת נשמתו, ויגן עליהם זכותו, וגם בכל השנה כולה מי שהוא שרוי בצער ובצרה ר"ל משתטחין על קברו ומרבין בתפלה וצדקה מצאו כאן פדות ורוחה, ונסו יגון ואנחה, ויושעו מתוך לוחציהם ודוחקיהם.
<h2>סעיף קכו</h2>
(קכו) סי' נ"ו. <b>סוכה חידושי הריטב"א</b>. ומ"ש המחה"ש או"ח סי' תרכ"ט "וכ"כ הרשב"א" צ"ל "הריטב"א" עי"ש.
<h2>סעיף קכז</h2>
(קכז) סי' ס"ח. <b>תנחומא</b>. וזה לא כביר נדפס בווארשא ביאור על התנחומא בשם קול הרמ"ז, גם אנכי הדל חברתי ביאור מספיק ופירוש על התנחומא ו"בית ארזים" יכונה, וה' יהיה בעוזרי להוציאו לאורה בימינו בקרוב.
<h2>סעיף קכח</h2>
(קכח) סי' ע'. <b>תניא</b>. ועיין מה שהאריך הגאון המחבר כאן. ויותר נ"ל שהיה נמצא בידי הראשונים עוד ספר תניא מא' מגדולי הראשונים. וקצת ראיה לזה משו"ת מהרי"ק שרש קמ"ד ס"א הובא דבריו בבית יוסף יו"ד נדה סי' קצ"ד עי"ש. וע"כ נקרא זה בשם תניא רבתי - מכלל דאיכא זוטרא. וזה מקרוב נדפס מחדש תניא רבתי עם ביאור והגה לחכם אחד. וצע"ק על שלא העיר שם בהקדמה כלל מזה. ובס"ס תניא אי' בזה"ל נשלם מנהג אבות ס' התניא ש' ה"א וע"ד לב"ע. (נדפס ראשונה רע"ד).
<h2>סעיף קכט</h2>
(קכט) סי' צ"ב. <b>תקנות ר"ג</b>. וכן הובא בבאה"ג יו"ד סי' של"ד עי"ש.
<h2>סעיף קל</h2>
(קל) סי' צ"ו. <b>תרגום</b>. ועיין מ"ש הרמב"ם במורה ח"א פכ"ו‏ על האונקלוס איך מפליא לפרש הפסוק "הן האדם היה כאחד ממנו וגו'", עי"ש. ומק"ח פ' ויגש ע"ש. וז"ל תשובת הגאונים (בס' נהרות דמשק) וז"ל: "ושמענו מפי חכמים הקדמונים דענין גדול עשה הקב"ה באונקלוס הגר שנעשה תרגום על ידו", עי"ש. ובל נעלם מאתנו מ"ש היפ"ת פרשת ויגש ע"ד הרבות שם (בר"ר צג, ג) "תפוחי זהב וגו' תרגום עקילס הגר חזורין דדהב וכו'", וזה לשונו: "זה אינו אונקלס הגר דלא תרגם הכתובים דיש בו קץ משיחא, והטעם דהם תרגמו על פי הקבלה אבל עקילס הגר לא תרגם רק לפרש הענינים וע"ד תרגום רב יוסף", עי"ש. וידוע דאונקלס התגייר בימי הלל ור"ג ותרגם כל המקרא בלשון הבבלי, ועקילס בן אחיו של אדריינוס התגייר בימי ר"א ור"י, ל"ז שנים אחר החורבן ותרגם כל המקרא בלשון יון.
<h2>סעיף קלא</h2>
(קלא) סי' ע"ז. <b>תפארת למשה</b>. ובסוף ספרו שם דפוס ברלין תקל"ו איתא דבסוף ימיו ש' אמ"ת נתקבל לאבדפ"ק קראקא ע"ש, וצ"ל דלאחר שנתקבל לרב דפ"ק נטרפה השעה פתאום בעו"ה כי מעולם לא שמענו שמעו בפ"ק ואף אבותינו לא ספרו לנו, ואך זאת היא נפלאת בעיננו, כי בשנת אמ"ת היה הג"מ יצחק חריף שוכן בתוכינו, ונפטר אח"ז הו"ר ש' תמ"ג, ואולי גם אז היו משתמשין בשתי מלכים בפ"ק כמו בשנים קדמוניות, או שנתקבל אז רק לראב"ד, ולא לאב"ד, וגם מחמת שהי' הג' מוהרי"ח אז מופלג בזקנה, וכבוד ידידי המנוח הרב בעל כלילת יופי רוצה לומר דט"ס הוא וצ"ל ש' באמ"ת, וגם רוצה להחליט לפי השערתו דלכך לא בא הנה לשכון כבוד בתוכינו על שהי' עומד אז לנגדו הג"מ גבריאל מקראקא אבד"ק נ"ש שהיה חתן הרהג"מ ישכר בעריש בהג"מ העשל זצ"ל להנחיל כסא כבוד חותן זקנו ז"ל, ולמלא מקום הגאון מוהרי"ח בא הנה הגאון הקדוש הג"מ אהרן תאומים הי"ד שנהרג בק' חמעלניק בש"ק ב' אב שנת ת"ן ולמחרתו הוליכו גופו הטהור והקדוש לק"ק פינטשוב ושמ"ך (ועיין שארית ציון ח"א סי' יו"ד).
<h2>סעיף קלב</h2>
(קלב) <b>תוספתא</b> ובתיו"ט ב"ק פ"ב מ"ה ד"ה דיו וכו' כתב וזה לשונו: "כיון דאפקתי' מהסגר א' אוקמה אב' הסגרות וכן מוכח בתוספתא דמסכת אבות", עי"ש. וצע"ג דלא מצינו כלל תוספתא למסכת אבות ובלי ספק יש שם איזה שבוש וצריך תקון‏.
<h2>סעיף קלג</h2>
(קלג) <b>תקון שובבים</b> להרמ"ז. באתי כאן להעיר ע"ד אחד כלפי מ"ש החכם בעיניו הוא ה' גרעטץ או קרעטץ‏ על הגאון הקדוש הזה שהיה תלמיד תלמידו של הרח"ו (הוא ר' בנימין הלוי) שהי' נתפס ח"ו לחרמו של צבי ולחשוד אותו שעמד לימין ש"ץ ימ"ש, בשביל שמצא מציאה באיזה מקום דחוק ורחוק לתלות בו קו חשד בחנם כמו ברמב"ם ובעל נחלת שבעה, ולא נתן רסן לפיו הטמא לתלות בוקי סרוקי על לא דבר, ובאמת מצינו להדיא בהיפך בס"ס שו"ת דבר שמואל בק' זכרון לבני ישראל שהודיע דעתו יחד עם עוד רבנים אחרים נגד ש"ץ ונביא השקר נחמיה חיון עי"ש.
